ראשון לציון על ביצה קכה

דצורכי שבת נעשים בי"ט ד"ת אלא דרבנן הוא דגזור וכי עביד עירובי תבשילין הא איכא היכירא ולא טעו לעשות צורכי חול בי"ט והיה נראה לומר דלדידן פי' למאי דפסקי' הלכה כרבה לאסור הכנה ולא קי"ל כוותיה בדינא דהואיל ותו דמסקי' התם בפסחים דר"א ור' יאושע פליגי בהואיל מ"ס אמרי' הואיל ומ"ס לא אמרינן הואיל ואמרינן התם דר' אמר הלכה כר"א וקי"ל הלכה כר' מחבירו א"כ אמרי' הואיל והיכי מסקי התו' לומר דלית לן הואיל והתם בפסחים כתבו התו' ד"ה ר' אומר כו' וז"ל הר' יוסף פסק כר' דקי"ל הלכה כר' מחבירו וכן מנהג. ור"י דוחה דשמא לא אמרי' הכא הלכה כר' מחבירו דהא איפליגו רבה ור"ח בהכי והא דהלכה כר' מחבירו היינו היכא דליכא פלוגתא דאמוראי עכ"ל הרי דנהגו הואיל כרבי ואפי' ר"י שדוחה אינו אלא בדרך שמא והיכי אמרי הכא התוס' בפשיטות לדידן דמשמע דהכי מסקי תו איכא למידק אמאי לא תירצו התו' ז"ל תי' זה דאפויי ובשולי לאו הכנה גמורה מתחילה ולא הוו דחקי דרך יש ליישב דהא משמע דתי' דאפיה ליכא הכנה תי' נכון מתי' א' מדאפקיה בהאי לישנא וקאמר ניחא ולפחות הו"ל למימר א"נ דאפיה ובשול לא שייך ביה הכנה ואם רצו לומר דניחא לדידהו הול"ל לבסוף ובזה גם לדידן ניחא. תו איכא למידק בדבריהם שכתבו דיש ליישב דרבה גופיה אזיל לטעמיה אמאי אמרו לה בדרך ויש ליישב והרי רבה להדיא אמר הכי דמאי דשרינן לבשולי מי"ט לשבת הוי מטעם הואיל דקאמר לר"א וז"ל א"ל רבא לר"ח ולדידך דלא אמרת הואיל היאך אופין מי"ט לשבת כו' וא"כ אמאי אמרי לה בדרך ויש ליישב תו איכא למידק או' רבה גופיה אמאי הוצרכו לומר גופיה דלא הול"ל אלא וי"ל דרבה אזיל לטעמיה וע"ק אי אמרי' דהתו' לית להו הואיל ק' היאך מחללין י"ט ומבשלין לצורך שבת ואע"ג דהכנה שהיא ד"ת עכ"ז מלאכה שלא לצורך י"ט אסורה והיינו דהקשה רבה לר"ח בפסחים ובהכרח לומר כמו שתי' התם ר"ח לרבה דצורכי שבת נעשים בי"ט פי' דחדא קדושה נינהו א"כ בהכרח לומר דהכנה שריא דמיום טוב לשבת דמי"ט לי"ט גופיה כיון דחדא קדושה נינהו וא"ת דהתו' אזלי לשיטתייהו שכתבו בד"ה ואי אמרת שפי' דטעמו של ר"ח לא הוי כמו שפי' רש"י דהוי מטעם דחשיב להו קדושה א' ופירשו הם וז"ל כלו' הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה בי"ט שוב לא יעשנה חשיב כמו אוכל נפש די"ט עכ"ל ולפי זה או' ולדידן פי' דקי"ל הכנה דרבה ולית לן הואיל ואנו מתירין אפיה מטעמו דר"ח ק' דאי נקטי להך טעמא דר"ח לענין היתר אפיה יתחייבו בהכרח להתיר הכנה דהא כל מאי דעביד י"ט לשבת חשיב כאלו לעצמו הוא דעבוד א"כ גם ביצה דדבר חדש בעולם כמו שתרצו אעפ"כ יתחייבו להתיר ולא משכחת לה איסור הכנה מי"ט לשבת דהא הכל חשיב כאלו אוכל נפש דיו"ט ואם יודו בהכנה דרבה בהכרח להכחיש בהך סברא דהכנת י"ט לשבת לא חשיב אוכל נפש די"ט שוב ראיתי להרב בעל מאיר עיני חכמים ז"ל שישב כן דלדידן דקאמרי פי' דלית להו הואיל ותמיהני איך נעלמו מעיני איש חי מה שהקשינו לדרך זה. גם ראיתי בספר חכמת שלמה שפי' וז"ל פירו' לדידן שאין לנו בזמן הזה אורחין שיבואו בי"ט כמו שהיו בימיהם ע"כ ובעיני נפלאי' הדברים דמי אמר דבימי התוס' לא היו אורחים ותו הכי הול"ל והאידנא לדידן. ותו ק' לדבריו מאי מקשה ריב"ם שכתבו בתוס' בפסחים דף מ"ו היכי משכחת לה איסור הכנה אי אמרינן הואיל וכו' והוצרכו לתרץ תי' דחוק כאשר אבאר בסיומא דמלתא ואמאי לימא אצטריך לדידן דלית לן אורחים אלא ודאי דליתא להאי ישובא דרש"ל. ולהבין דברי התו' איכא למידק במלתייהו א' אומ' הקושי בלשון תימה דמשמע דתמהו לרוב עוצם הקושי ואפי' תינוק בן יומו לא יחוש אפי' להקשות קו' קלה כזו ואצ"ל לתמוה כיון דרבה גופיה תריץ למלתיה להדיא התם ומכיפיה מבריך ואם כל עצמן לא באו אלא לומר ולדידן לא הול"ל אלא בדרך וא"ת תו ק' או' ויש ליישב דמשמע דמולידים ישוב מדעתם והלא רבא להדיא קאמר ליה:

אכן כונת דבריהם ז"ל היא עז"ה תימה הואיל והכנה דאו' כו' פי' בשלמא אי הוה אמינא דהכנה דרבנן הגם דלא שרי רחמנא לאפויי ולבשולי אלא לצורך י"ט אבל שלא לצורך י"ט אסור ד"ת עכ"ז הא אמר רבה דאמרי' הואיל ושפיר דמי אלא למאי דאמינא דהכנה אסורה ד"ת האיך אופין ומבשלין מה שצריך לשבת בי"ט ואפי' תימא דליכא איסור במעשה שאינו קרוי מחלל י"ט ס"ס מטעם שאין י"ט מכין לשבת אסור והלא ביצה אין איסור בעשייתה וגומרה בשבת הוא בידי שמים נעשית וכמו כן ביצה שנולדה בי"ט דאנו אוסרים אותה בשבת שאחר י"ט משום הכנה דרבה כדלקמן הגם דמותרת לבו ביום אי לא הוה משום גזירה די"ט אחר השבת הגם דכבר הוכנה בי"ט לעצמו ולא נעשית בשום איסור בהכנתה אפ"ה אנו אוסרים משום הכנה דרבה וא"כ מאי מועיל הואיל ותי' ז"ל תירוץ דחוק ואמרו ויש ליישב דרבה גופיה אזיל לטעמיה פי' כיון דאיהו גופיה אזיל לטעמיה וחזינן ליה דאמר הואיל בהאי מלתא דהכנה ואיהו גופיה דאסר הכנה מי"ט לשבת הכא ועכ"ז אמר אופין מי"ט לשבת מטעם הואיל ש"מ דמהני טעם זה אפי' לענין הכנה ודוקא מטעם דרבה גופיה דאית ליה הכנה אמר הואיל במלתא דאיכא הכנה אבל אי הוה אמורא אחרינא דאסר הכנה לא מצינן לתרוצי דטעם דשרי מטעם הואיל ומהטעמים הנז' וישוב הדברים הן דכיון דבהיתר נעשית אין בו איסור הכנה משא"כ ביצה דאין בידינו לעשות ולא אמרינן אינו מוכן אלא אם אינו בידינו לעשות או מצד איסור או מצד מניעה ודרך זה אינו דרך ברור וצח אלא דרך ישוב. ואמרו עוד ואפילו לדידן ניחא כו' פי' לא דייקי' התר להכנת י"ט לשבת ממלתיה דרבה דבלאו האי דיוקא ניחא פי' לא קשה דכל דהוי אפויי ובשולי כו' והגם דלא הוה אמ' רבה דין הואיל אית לן טעמא אחרינא לשרויי הכנה ולא אצטריכנא לטעמא דהואיל אלא לענין איסור מלאכה מצד עצמה. אי נמי נראה לפרש דברי התו' ז"ל עז"ה שלא אמרו כאן אלא תי' א' והכי פירושו תימה כיון דהכנה דאו' כו' ויש ליישב דרבה אזיל לטעמיה דאית ליה הואיל לענין התר מלאכה בי"ט שלא לצורך ולטעם זה אפי' לדידן פי' לנדון דידן דאנן קיימי ביה השתא יסבור רבה מעין הואיל עז"ה דהאי דאופין ומבשלין הואיל ומעיקרא נמי חזי ליה מאי דאופה ומבשל לא הוי הכנה אלא תיקון בעלמא ודרך זה אינו אלא לדרכו של רבה דאמר הואיל התם יסבור גם כאן ולהכי אמרי' רבה גופיה אבל למאן דלית ליה הואיל לא מצינן לשנויי דלא חשיב אפיה ובישול תיקון מטעם דמעיקרא נמי חזי ליה ובזה מתדייק כל מה שדייקנו בדברי התו' ודרך זה דאפיה ובישול אין בו דין איסור הכנה הוא מכוון למה שהעלתי לס' רש"י בדבר שלפני זה אבל לא מטעמים שכתבתי דאינהו סבור דליכא איסור מוקצה מן התורה כל עיקר ורבה חזר בו משא"כ לדרכו של רש"י. שמעי' מיהא דבישול ואפיה בי"ט לשבת אינו אסור מדין אין י"ט מכין לשבת מהשתא קו' ריב"ם ז"ל שכתבו התוס' בפסחים דף מ"ו ד"ה רבה אמר שכתבו וז"ל וא"ת דאמרי' בהמצניע הרודה חלת דבש כו' הזיד בי"ט לוקה מ' וכו' אמאי לוקה לימא הואיל ומקלעי ליה אורחים כו' וי"ל כו' אי נמי ברודה סמוך לשקיעת החמה שאפי' יבואו האורחים אין שהות ביום לאכלו ובהאי שינוייא אתי שפיר מה שהק' ריב"ם דשמעי' ליה לרבה דאית ליה הכנה כו' דאמר אין י"ט מכין לשבת אי אמרינן הואיל היכי משכחת לה דאין י"ט מכין לשבת והשתא משכחת לה סמוך לשקיעת החמה כדפרישית ע"כ קושית ריב"ם ז"ל מעיקרא לא הבנתי כלל דמה מעלה ומוריד טעם לאיסור הכנה וכדכתי' ועוד לתי' התוס' התם נפקא לן איסורא דאסור לבשל ביום טוב לשבת סמוך לשקיעת החמה גם אסור לבשל דבר שלא יגמר בישולו בי"ט לפחות כמאכל בן דרוסאי ויהיה שהות ביום לאכול ממנו האורחים דמה בכך אם יש שהות ביום לביאת האורחים ואין שהות לתבשיל להתבשל להיות ראוי להם ולא אשכחנא מאן דמזדהרי אהאי איסורא ופשיטא דלא הוו מעלימין עין מאיסור תורה וכ"ע לא מזדהרי ביה ואופין ומבשלין כל י"ט עד זמן שהוא ספק שבת הגם דליכא שהות לגמור חצי בישול