ראשון לציון על ביצה קכו

בי"ט אפילו של מאכל בן דרוסאי אלא ודאי דמה שכתבו התוס' ז"ל הכא עיקר וכוליה יומא טבא שרי לאפויי ולבשולי בכל גוונא והקושיא מעיקרא ליתא דלא אמר אין י"ט מכין לשבת וכו' אלא בדין ההכנה פי' דבר המוקצה או לא היה בעולם או שהיה ולא היה ראוי ונראה דזה אסור בזה אבל המלאכות שמותרות ביום טוב לצורך יום טוב עצמו הגם שעשאם לצורך שבת שלמחר לגבי מלאכות אלו חול גמור הוא והגם דביצה שנגמרה בשבת שלפני י"ט ליכא איסורא בגמרה שהרי בידי שמים נאסרה עכ"ז אודי לי מיהת דשבת גמרה והמציא אותה בעולם ואין זה מכין לזה ודרך התו' ז"ל צ"ע דא"כ אסור ד"ת לאפות ולבשל בי"ט לשבת אלא אי איכא שיעור דלקלעו אורחים ויאכלו מהאפוי והמבושל והא מלתא ליתא וכדכתיבנא ותירוצם התם אזדא ליה דהאי אפיה ובישול לא אסרי מטעם הכנה ואפילו בין השמשות שפיר דמי מדין הכנה אם כן הכנה דאסר רחמנא מי"ט לשבת היכי דמי בהכרח לומר דדוקא ביצה כדברי התו' הכא או דבר מוקצה כגון קורה שנשברה בשבת אסור להשתמש בה בי"ט דאין שבת מכין לי"ט וכדומה ובתר דסלקא לן שמעתא תריצא לדעת רש"י ז"ל אל זה אביט מ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות י"ט וז"ל ויש בי"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה אסור בי"ט ומותר בשבת מפני שי"ט קיל משבת אסרו בו כו' כיצד תרנגלות העומדת לגדל ביצים ויוני שובך כו' אסור לאכול מהם בי"ט כו' ע"כ מוכח מדבריו ז"ל דהגם דלא הוו מוכנים מאתמול מותר להשתמש ליהנות מהם בי"ט ד"ת אלא משום די"ט קיל החמירו רבנן והנה ממה דלא נקט הרמב"ם פירות שבמחובר מוכח דמוקצה כה"ג אפילו בשבת אסור אלא דממה דגמר אומר וכשם שהמוקצה אסור כך הנולד אסור משמע דה"ה בנולד מפלגינן בין י"ט לשבת דבשבת שרי וכפ"ז דעת הרמב"ם ז"ל כדעת התוס' דליכא אלא איסור הכנה דדוקא בביצה דהויא כבריה חדשה הוא דאסור משום הכנה אבל איסור מוקצה ליכא וחזר בו רבה מההיא

דף ג' גמרא וספקא אסורה כו' כבר פירשתי בס' פר"ת י"ד סי' ק"י כל זאת הסוגיא יע"ש

דף ד' ע"א גמרא רב אשי אמר כו' מריהטא דלישנא דרב אשי משמע דספקא עצמה אם נתערבה באלף אסורה אבל מעומקא דהלכה לא מצינן למימר הכי דהא כיון דתלמודא הוה ס"ל שלא לאסור אפי' ס' פי' ואפילו חדא וחדא הגם דאתא רב אשי ואמר מכח פירכת הש"ס בדבר שיש לו מתירין אמרינן אפילו באיסור דרבנן לא בטיל אפילו באלף לא לוסיף עלה תרי ספיקי דהיינו שהביצה עצמה שהיא ספק י"ט אם נתערבה אפילו באלף לא בטיל לו יהיה דאמר לה רב אשי להדיא לא שמעינן לה מיניה דמנ"ל האי ואי מכח פירכת מתני' מצינן לפרושה דה"ק וספקא אסור' פי' ס' י"ט ס' חול ואם נתערבה פי' ביצה שנולדה בי"ט ואשמועי' תרי הלכות חד דספקא וחד נתערבה באלף פי' ודאי ולא זו אף זו קתני. ומדברי רש"י מוכח להדיא הכי שכתב וז"ל וכי היכי דבביטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקא נמי מחמרינן ודוק וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות י"ט וז"ל וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה ואפילו נתערבה באלף כלן אסורות שהרי למחר יותרו כולן ע"כ מוכח מדבריו ז"ל דלא אסר תערובת אחר מדהשמיט ספקא גילה דתנא קתני לה בדרך לא זו אף זו כדפרישנא ולהכי לא כתב הוא אלא חלוק' המחודשת דאי לא תימא הכי הו"ל למימר וספקא אסורה ואם נתערבה כדקתני בברייתא. ואי נמי חש עלי להבין דקאי ואם נתערבה אספקא דגופה דהיינו ס' י"ט ס' חול לימא להדיא ואם נתערבה ביצה שנולדה בי"ט כו' וראיתי להרב בעל לח"מ שכתב שיותר היא חומרת איסור ספקא מחומרת אפילו באלף לא בטיל והוכיח כן מדלא פריך הש"ס אלא מדקתני וספקא אסורה ולא פריך מדקתני אפילו באלף לא בטיל ש"מ דניחא ליה מטעמא דהוי דבר שיש לו מתירין כו' אין דברים אלו מחוורין דודאי דתלמודא דקא פריך מספקא פי' אפילו מספקא פריך ומכ"ש מסיפא דקתני אפילו באלף לא בטיל וס"ד דלא אמרי' דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל אלא בדאורייתא ולא בדרבנן וחדית ליה רב אשי דאפילו בדרבנן נמי אמרינן האי חומרא ולהכי תמצא דקאמר הש"ס בסמוך ולרב אשי דאמר דביל"מ אפי' בדרבנן כו' ולדברי הרב לח"מ קשה מאי מתרץ רב אשי הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו בדרבנן כו' הלא גם המקשה ידע וניחא ליה מה דקתני אפילו באלף כו' הגם דמוקי לה בדרבנן ולא קא קשה ליה אלא ספקא. גם מאי דקאמר תלמודא לקמן ולרב אשי דאמר אפילו בדרבנן כו' מוכח דהאי דינא לא חדית ליה אלא רב אשי אלא ודאי דדברי הרב לח"מ דחוקים ודברי ה"ה שכתב התם עיקר

שם גמרא תניא אחרים אומרי' כו' לא ידענא אמאי מייתי תלמודא האי מתני' ומאי דאתמר עלה. תו ק' מאי מקשה תלמודא דלמא ר"א כב"ש ומיירי בתרנגו' העומדת לגדל ביצים ונקט האי לישנא כדרך שברר הש"ס לעיל כשהקש' לר"נ לפלגו בתרנגולת היא וביצתה ע"כ והם דברי ר"א והגם דדברי הש"ס הם לחידוש למאן דאסר דאפילו בתרנגולת אסר עכ"ז אמרינן דנקט הכי ר"א משום בר פלוגתיה דפליג אפילו בתרנגולת אסר וא"כ מאי פריך הש"ס במאי עסקינן ומה דפי' רש"י דהא שמעינן ליה לר"א דאמר עומד אדם על המוקצה ע"ש כו' אלמא אית ליה מוקצה קשיא לי תרתי חדא דלמא בשבת דחמיר הוא דאית ליה מוקצה אבל י"ט דקיל לא וכאפכותא דר"נ ע"כ נראה דתלמודא דקא מייתי האי ברייתא לא קא מייתי לה אלא לפרכא דאמוראי דמעיקרא אותבינהו מברייתא דאחד ביצה שנולדה כו' ובתר דישבה רב אשי הדר תלמודא לאותבינהו מהאי מתני' דאחרים דלדידהו דלא מוקמו למתני' דפלוגתא דב"ש וב"ה בביצה משום מוקצה א"כ ס"ל דב"ש אוסרים בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכדס"ד נמי בש"ס בריש מכלתין דאמר אי בעומדת לגדל ביצים מאי טעמייהו דב"ש והגם דלא פריך אלא אביצה דהויא נולד ולא אתרנגולת היינו משום דחייש דלמא ב"ש לית להו מוקצה משמע דאי לאו דחית דלמא דן הש"ס בתרנגלות עצמה לתמוה אמאי לא אסרו בית שמאי ודכוותה קא פריך הכא דר' אליעזר לס' האמוראי' דנדו מישובא דר"נ דמשמע דכדעת המקשה דהתם פריך תניא אחרים אומ' כו' במאי עסקינן אי לימא בעומדת לאכילה פשיטא פי' פשיטא דאמה שריא אבל ביצתה יכול הוא לומר דאתא למימר דלא גזרינן הכנה דרבה או משום משקין שזבו או משום פירות הנושרים אלא תרנגולת עצמה פשיטא ואי בעומדת לגדל בצים היא ואמה אסורה דהא לאמוראי סוברים דב"ש לא שרו מוקצ' והגם דקושית תרנגולת היא קצת רפופה דמצי לשנויי כדמשני בריש מכלתין דלמא ר"א לית ליה מוקצה הא מיהא קשי' דהא אפילו מאן דשרי במוקצה אסר בנולד ומשני כו' ואל תטעה לומר דלא פליגי אמוראי אמלתיה דר"ן בס' ב"ש דסוברים נולד שרי אלא פליגי עליה בישובא דמתני' מחמת קושית הש"ס דסוף כל סוף כיון דלא מפרשי פלוגתייהו בהכי מסתמא קאי בס' הש"ס מקמי שינוייא דר"נ ואי אמרי' מהך דאחרים דלר"א דשמותי סובר דמוקצה שרי אפילו בנולד ותרנגולת העומדת לגדל בצים שריא היא וביצתה פשיטא דהוה מוקמינן לפלוגתייהו דב"ש וב"ה דביצה בתרנגולת העומדת לגדל ביצים כאוקמתא דר"ן והך פירכא דלפלגו בתרווייהו לאו פירכא אלימתא היא להוליד גזרה חדשה ולאוקומי פלוגתייהו בה

שם גמרא נשחטה הובררה. האי דינא לא נ"ל מידי הכא אלא למאי דנימא יש ברירה בדרבנן וחשבי' להא דרבנן גם הכא יש ברירה ולמאי דנימא דאיסור הכנה דאורייתא ה"נ ליכא ברירה

שם גמרא רב אית ליה הכנה כו' פירוש מ"ס כרבה ומר לית ליה דרבה כל עיקר וליכא למימר דאית ליה נמי הכנה אלא דמין הכנה זו דלידה לא חשיב' ליה לאסרה מדרבה כה"ג נמי מתפרש או' כתנאי דמ"ס הכנה אסורה ומ"ס שריא דדוחק לומר דפליגי אי לידה מקריא הכנה או לא. ותו דא"כ