רי"ף שבת לה.
Rif Shabbos 35a (Rif Shabbat 35a) · רי"ף שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →באמצע שנא' (ישעיהו ס״א:י״א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה תצמיח (דף פו.) מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר (שמות י״ט:ט״ו) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה מנין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר (בראשית ל״ד:כ״ה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכיפורים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (תהילים ק״ט:י״ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
(דף פט:) המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה קליפי אגוזים וקליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה.
מי רגלים נתר ובורית קימיניא ואשלג כדי לכבס כהן בגד קטן בסבכה רכי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם (דף צ.) פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן מעפר המזבח ומאבני המזבח ממקק ספרים וממקק מטפחותיהן כל שהן שמצניעין אותן לגנזן רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי ע"א כל שהן שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:
המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת זרעוני גנה פחות מכגרוגרת ר' יהודה אומר חמשה (דף צ:) זרע קשואין שנים זרע דלועין שנים זרע פול המצרי שנים חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא שמצניעין אותה לרפואה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:
גמ' (דף פג:) אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת ואמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנא' (במדבר י״ט:י״ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה תורה אמר ר"ש בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל:
(דף צ.) אמר רב יהודה אמר רב לעולם ניזדהר אינש ממקק דספרי תכך דשיראי ואילא דעינכי ופה דתאיני והה דרמוני כולהו סכנתא:
ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דרבא הוה קא אכיל תאיני אמר ליה רבי קוצים יש בתאיני אמר קטלי' פה לדין:
(דף צ:) U המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו: