רי"ף שבת כו:

כרבי אבהו דתניא כוותיה.

ופירוש כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילין ועבידן כי הוצא ורחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמרינן (חולין קלח.) כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ נתון שנאמר (שמות כ״ח:ל״ז) ושמת אותו על פתיל תכלת:

מאי אצטמא אמר רבי אבהו בי זייני מאי בי זייני כליא פרוחי.

פירוש מטלית שתולין בה מיני צבעונין כגון גלופקרא שתולין אותה לכלה לכלות ממנה זבוב שאם יעמוד זבוב על פניה מתביישת לטרדו ומצטערת בו כגון זה שתולין לבהמה ולפיכך אין בה משום כלאים דלאו אריג היא ואינה מטמאה בנגעים דלאו שתי וערב היא ואין יוצאין בה לרה"ר שאינה תכשיט:

תנו רבנן שלשה דברים נאמרו באצטמא אין בה משום כלאים ואין מטמאין (בה) בנגעים שאין בה שתי וערב ואין יוצאין בה לרשות הרבים [שאינה] תכשיט משום רבי אליעזר בר ר"ש אמרו אף (דף נח.) אין בה משום עטרות כלות:

אמר שמואל יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו תנ"ה יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו ורמינהי לא יצא העבד לא בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו לא קשיא הא דתניא לא יצא בשל מתכת והא דתניא יצא בשל טיט וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דבר המקפיד רבו עליו אין יוצאין בו דבר שאין מקפיד רבו עליו יוצאין בו:

תאנא לא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה:

ולא בעיר של זהב: (דף נט.) מאי עיר של זהב אמר רבה בר בר חנה ירושלים דדהבא כדעבד לה רבי עקיבא לדביתהו:

כלילא (דף נט:) רב אסר ושמואל שרי דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסיר בי פליגי דארוקתא מר סבר ניסכא עיקר ומר סבר רוקתא עיקר רב אשי מתני לקולא דארוקתא כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא * גי' ד"ת מר סבר מאן דאסר דלמא משלפא ומחויא ואתיא לאיתויי ומר סבר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא: