הגהות הב"ח על רי"ף שבת כו:

הימנא כצ"ל:

תולין לבהמה כצ"ל:

נ"ב צריך לפרש לדעת האלפסי דה"ק מר סבר ניסכא עיקר כלומר דוקא בדאניסכא הוי עיקר תכשיט ושייך ביה דלמא שלפ' ואסור אבל בארוקת' לא חיישינן ושרי ומר סבר דארוקתא נמי הוי עיקר תכשיט כמו בדאניסכא וחיישינן ביה נמי דלמא שלפא ואסור וזה הוא ממש איפכא מפי' רש"י דלמ"ס ניסכא עיקר אסור ולמ"ס רוקתא עיקר שרי ואפרש"י יש לתמוה דהיאך יעלה על הדעת דארוקתא שהיא הרצועה דאית ביה היא העיקר ולא הכסף והזהב ואבנים טובות שעל הרצועה ודו"ק:

לאחר קישוריה וכו' ונקראין פרוחים וכו' ואוגדתן כצ"ל:

נ"ב היא:

נ"ב אין בה כו' שלא תצא בהן מן כו':

צ"ל דהא:

דאי מפסיק מייתי כצ"ל:

נ"ב מעילים: