רי"ף שבת כז.

א"ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי:

אמרו ליה לרב גברא רבה אריכא ומטלע ומנו לוי הוה כדאמרינן לוי אחוי קידה ואטלע אתא לנהרדעא ודרש כלילא שרי וכן הלכתא:

פירוש ניסכא חוט [של כסף או של זהב] כלומר שהן חתיכות חתיכות נקובות על המטלית ומכניסין לתוכן חוט להעמידן.

פירוש רוקתא כגון מטלית שאותן חתיכות קבועות על המטלית:

אמר רב יהודה אמר רב ששת קמרא שרי והוא חגור שבמתנים ויש בו חתיכות קבועות כגון כלילא איכא דאמרי דארוקתא דאמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת ואיכא דאמרי דאניסכא דאמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים וכל ישראל בני מלכים הם וכיון דאניסכא שרי ללישנא בתרא כ"ש דארוקתא והלכתא כלישנא בתרא :

אמר רב אשי האי ריסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר:

ופירוש ריסוקא חגורה של עור ונקראת בלשון ישמעאל מגנוקא אי אית ליה מפרחייתא שהן כגון שרביטין הרי הוא תכשיט ומותר לצאת בו ואי לא נעשה כמשוי ואסור:

ולא בקטלא ולא בנזמים: מאי קטלא מנקטא פארי ושמה בלשון ערב מכנקא.

ומאי נזמים נזמי האף: ולא בטבעת שאין עליה חותם הא יש עליה חותם חייבת חטאת וכן הלכה:

(דף ס.) ולא במחט שאינה נקובה: למאי חזיא תרגמא רב אחא נרשאה קמיה דרב יוסף הואיל ואשה חולקת בה שערה ובשבת למאי חזיא תניא כמין טס של זהב יש לה בראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מנחת על פדחתה:

מתני' לא יצא האיש בסנדל מסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפלין ולא בקמיע בזמן שאינו * גי' הגמ' ובס"י מן המומחה מומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:

גמ' סנדל מסומר מ"ט לא א"ר אבא אמר שמואל שלופי השמד היו והיו