רי"ף סו

גאון ז"ל שאמר בשני כהנים אם היו ביחד בבית הכנסת ביום חתן שיעלו שניהם לספר תורה משום כבוד חתן או בעת שיתחייבו לברך ברכת הודאה כגון הבא מן הדרך והנרפא מחוליו וכדומה להם ושיקרא אחד מהם תחלה ואחריו לוי וישראל ואחר כך הכהן השני ואחריו לוי וישראל יודיענו רבינו

תשובה אם קרא שליח צבור ישראל במקום כהן ונכנס כהן קודם שיברך ישראל הוא ראוי שיעמוד בתיבה אותו ישראל ולא יקרא ולא ישב עד שישלימו כהן ולוי ואחר כך יקרא אחריהם ואין בזה משום בושת וברכו את ה' המבורך לא הויא התחלה דחזינן כל יומא בשליח ציבור דאמר ברכו את ה' המבורך קודם תפלת שמונה עשרה לאפוקי ידי חובתו למאן דלא הוה בתחלת, תפלת ערבית ולית בה איסורא כלל ומאי דחזיתם לרב האיי גאון ז"ל בתרין חתנים אין הכי נמי שרי למעבד דהכי חזינא דעבדין חזניא ביומיא דאי' ביה חתן

רצה שאלה היין אשר ימזוג בו יין מבושל אם נוכל לברך עליו בורא פרי הגפן או לא

תשובה עם יהיה הרוב מן היין שאינו מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן אבל אם יט הרוב מן היין המבושל מברכין עליו שהכל וזה אינו ראוי לקידוש היום מפני שאין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח וכיון שיש בזה מן המבושל אינו ראוי לגבי המזבח

רצו שאלה על ציצית של פשתן בטלית של פשתן אם א הוא מותר או אסור

תשובה הדבר הזה כבר הרבו לדבר בו הגאונים ז"ל וריב"י ז"ל מתיר אותו במתעטף בו. והענין הזה הוא מפורט יפה בהלכות שלנו

רצו שאלה על נדה אשר רחצה על ימי נדותה במים שאובין והיא שומרת שבעה ימים נקיים אם יש לה משכב ומושב או לא

תשובה אם על עיקר התורה אתה דורש כל זמן שאין הנדה טובלת במי מקוה היא כשאר בעילות נדה דכתי' והדוה בנדתה תהא, בנדתה עד שתבא במים וצריכה היא למשכב ומושב אבל בזמן הזה שאין מתרחקים ממשכבה ומושבה של נדה אלא כדי שלא תשתכח תורת טהרה מישראל וכיון בטהרה מנדתה ורחצה במים שאובין אין מתרחקים ממשכבה ומושבה ועל זה מתנהג העם בדור הזה

רצח שאלה מי שרחץ בט' קבין הואיל ואינה טבילה מברך על הטבילה או לא

תשובה אין מברכין על הטבילה וכ"ש על הדחתה הואיל ואינה מצוה בזמן הזה אבל טבילה שהיא מצוה כגון זבה ויולדת מברכין לאחר כך טובלין ולא תקשה לך ממה שאמרו כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה דההוא טבילה בגר ועבד איירי דלא חזי לברוכי (מקדם)

רצט שאלה למה שאמרו רבותינו ז"ל לצאת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה לצאת במקצת חוטי ציצית לפי שיט שאומר כי אין איסורו אלא משום שאסו' לצאת בטלית מצוייצת בלילי שבת לפי שאין זמן ציצית

תשובה אין איסורו אלא משום שאמרו ז"ל ציצית חשיבי ולא בטלי לגבי טלית. ופירוש הדבר לפי שמקצת הציצית ראוי הוא להשלי' עליו לפיכך אינו בטל לגבי ציצית אלא חשוב הוא בפני עצמו והוה ליה כאילו דבר עומד בפני עצמו. וכשיצא בהן כאילו יוצא בהן שלא כדרך מלבוש ומש"ה חייב חטאת

ש שאלה על הא האמרו רבנן והוא אומר על המוגמר וכו' ופירש רבינו חננאל ז"ל הבוצע הוא מברך על המוגמר הוא מברך תחלה אם הביאו בתוך הסעודה אע"פ שאין דרך ארץ להביא מוגמר על הסעודה אלא לאחר הסעודה לא תימא כשם שלאחר הסעודה כל אחד מברך לעצמו כך בתוך הסעודה אלא אחד מברך לכלן: והביא ראיה מן התלמוד ירו' מה בין מוגמר ליין מוגמר כולהון מריחין כולהון נהנין כולהון חייבים לברך יין כל אחד מברך לעצמו כשהוא שותה בתוך הסעודה וכו' וא"כ הוא שכולן נהנין מה הפרש יש בין בתוך הסעוד' בין לאחר הסעודה בתוך הסעודה א' מברך לכולן לאחר הסעודה כל א' מברך לעצמו

תשובה כך הוא כמו שכתב רבינו חננאל ז"ל והטע' הוא שמי שמברך המוציא הוא יברך על המוגמר לפי שהוא מזומן לברך עליו כמו הנוטל ידיו תחלה לאחר סעודה הוא מזומן לברך והטעם שהביא מן הירושל' במוגמר הבא בתוך הסעודה הוא טעם יפה כי כשתעלה תמרתו של מוגמר הכל מריחין אותו בבת אחת הילכך צריכין מי שיברך לכולן כדי שיענו כולן אמן בשעת הנאתן בו אבל היין אין לכולן הנאה אלא לאחד מהן יש הנאה שיגיע לידו הכוס וישתהו ובאותה שעה יברך עליו. ומה שאמרת כולן נהנים מה הפרש יש בין בתוך הסעודה בין לאחר הסעודה תשובתך אין ביניהם הפרש בענין אחד מברך לכולן אבל יש הפרש ביניה' במברך שאם היה בתוך הסעודה יברך עליו אותו שבירך המוציא ואם היה לאחר הסעוד' יהיה המברך או הוא או זולתו לפי שאינו מזמן לברך אלא כשהוא בתוך הסעודה וכשנשלמה הסעודה פסק זמנו וחזר הזימון לאותו שנטל ידיו תחלה

שא שאלה זה שאמרו לוה תעניתו ופורע (הוא דוקא) במי שיש עליו ימים שאינ' ידועים אלא יש עליו לצום ימים סתם או אפילו שיש עליו ימים ידועים כגון מי שנדר לצום יום שני בשבת או חמישי בשבת עצמו