רי"ף סז

תשובה אין הדבר במי שיש עליו לצום יום בעצמו אלא במי שיש עלו מספר ימים וכיון שהוא צם אותן ימים אם נזדמנה מסעודת מצוה או כיוצא בה מה שהוא כבוד לבריות לוה ופורע חוץ מתענית חלום שהצריכו רז"ל לצום אותו יום עצמו שאין לו ללות ולפרוע ואפי' בשבת וכ"ש למי שנדר יום ידוע בעצמו

שב שאלה מי שחירף את חבירו באחד מן העבירות חייב להלקותו ולנדותו עד שיתברר מה שאמר על חבירו או לא. וכן יש בדבר הפרש בין על שאמר על דרך חובה ובין שאמר על דרך עדות כגון שנתכוון להעיד עליו וכן מי שמעיד על אשת איש או פנויה עדות גמורה בדבר והוא עד אחד ולא נמצא עד אחר מלקין אותו משום שהוציא שם רע או לא

תשובה מי שהעיד יחידי בדבר עביר' או על אשת איש מנגדינן ליה כמ"ש רז"ל במעשה דזיגוד וטוביה (במסכת מכות)

שג שאלה עי שיצא עליו שם רע שחילל את השבת או עבר עבירה היש מן הדין להחרי' בפניו אם עשה אותה או לא ואם שמע החרם והוא חייב מלקו' או מכת מרדות א"ד אינו חייב כלום משו' שהוא קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע

תשובה אין מן הדין להטביע אדם אם עבר אם לאו אלא כשיתברר בב"ד שעשאה משביעין שלא ישנה כדכתיב ואריב עמם ואקללם ואשביעם וגו'

שד שאלה על איזו עבירה מתחייב מלקות ועל איזו מכת מרדות

תשובה כל עבירות שבתורה לאו שיט בו מעשה לוקין עליו ומה שהוא איסור מדרבנן לוקין בו מכת מרדות מדרבנן

שה שאלה היאך הדין באלו השרצים כגון תולעת וזבוב ונמלה שנפלו בקדרה היאך הדין בהן כמו שאמרנו כל איסורין שבתורה בס' או אין אומרים כן אלא כשנפלו בצונן אבל נפלו בחמין בכלי שני וכל שכן בכלי ראשון אפשר שיפסוק אותו זבוב ויבצע בתוך התבשיל או יאכל נמלה וכבר אמרו לוקה חמשה

תשובה מיש מצא אחד מן השרצים בקדירה משליך אותו ולא נאסר אותו תבשיל בין שהיה חם בין שהיה צונן אבל אם נפסק אותו שרץ בתבשי' שיעורו כשאר איסורין שבתורה ואם חלת עיסה נתערבה בבצק אם אין מקומה ידוע מפריש אחרת ואינו חושש משו' חלת חוצה לארץ היא מדרבנן ואינה מקדשת מה שנתערבה בו ושיעור חלה הוא (דבר מועט) כמו שנהגו להפריש ולא הצריכו אותה רז"ל אלא שלא תפ תשתכח תורת חלה

שו שאלה מי הם קרובים שנוהגים באבלות

תשובה אשתו ואביו ואמו ובנו ובתו ואחיו ואחותו הבתולה מאביו אלו שמתאבלין עליהן מן התורה. הוסיפו עליהן אחיו ואחותו הבתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו

שז שאלה כהן שיצא מן הכלל ונשארו בניו בדין ישראל ועוסקין במצות פסולין לכהונה או לא

תשובה אינן פסולין לכהונה שאינם נתפשי' בעון אביהם וכן כתיב בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן

שח שאלה שראיתי למקצת הגאונים ז"ל שאומרים שכהן אינו חייב בתפלה של יד וכן מי שנשבע על אשתו שלא תאכל כלום תמתין עליו יום אחד וביום ב' יגרש אותה ואם היה כהן ימתין אותה שני ימים וזה ההפרש שהפריש זה הגאון ז"ל בין כהן לישראל בטני דברים אלו לא עמדתי על עקרו

תשובה זה שאמר גאון ז"ל שאין חייב הכהן בתפלה של יד נראין הדברים שלא אמר כן אלא משום שהוא נושא את כפיו ואילו היה הדבר כמו שכתבת לא היה פטור אלא בשעת נשיאות כפים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואין אנו צריכין לכל רך שיכול הוא להסיר את הרצועות מעל אצבעותיו ויחזור אותם אחר הברכה אבל מה שכתבת לענין האלה בודאי כן הוא שישראל אם גרש את אשתו יכול הוא להחזיר אותה משום כן אינו ממתין אלא יום אחד שמא ימצא מי שיתיר את שבועתו ואם לא ימצא באותו יום יגרש ביום שני ואם לא ימצא אח"כ מי שיתיר שבועתו יחזיר אותה אבל הכהן אם גירש אינו יכול להחזיר ומשום כן ימתין שני ימים

שט שאלה ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ירח שלשים יום ימים שלשים וא' ואחר כך שלשים הרי שלשה חדשים משום תקנת הולד. ואמר גאון א' ז"ל שירח זה לאחר שלשה חדשים הוא והביא ראיה מאתקפתא דרבינא ירח שלשים ימים שלשים ואח"כ כי הנך ואנו רוצים לידע דעתו חל רבינו

תשובה זהו שכתב הגאון ז"ל שאינה צריכה אלא שלשה חדשים בלבד יפה וכן הלכה ואתקפתא דרבינא אין סומכין עליה מכל מקים שאומר קשיא אינו דחוי שקושי' אינה מוציא מידי הלכה

שי שאלה על בת ישראל שנטמאת לכהן ומת והניח בת נשאת הבת לישראל יש בבת כח לאחר שנשאת לישראל להאכיל אמה בתרומה אע"פ שהיא אינה אוכלת או לא

תשובה אע"פ שהבת אינה אוכלת מאכלת את האם ומאין יצא דין זה ממ"ש במשנה ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל שנשאת לכהן וילדה הימנו בת והלכה הבת ונשאת לעבד או לעכ"ום וילדה הימנו בן הרי הבן זה ממזר היתה אם אמו בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה וכו'