רי"ף סב

ראובן ממני את ממונו אפרטנו לו לאלתר בלא שום עכוב כלל ואם אתאחר מלפרוע לו סך זה הממון הרשיתי מעכשיו לטרוף לו כל מה שימצא אצלי בעולם ולהשתלם כך זה עד סוף פרוטה והאמנתי עלי כשני עדיה כשרים בגביית הממון בין בכל בין במקצתו ואחריות הלואה זו קבלתי עלי וכו' וטוען שמעון ואומר שזה הממון שיש לך אצלי כבר פרעתי לך כ"ד זהובים עבריאה בשני זמנים הוציא כתב ידו בכך וטען ואמר שפרעתי זה הממון ללוי קרובך עשרים זהובים והוציא כתב ידו טל לוי בכך ומת. ועוד פרעתי לך על סך מוסף כך וכך משי. והשיב ראובן ויאמר אין בכתב ידי הוא אלא שאינו מזה הממון אלא מחוב אחר שהיה לי אצלך וזה שנתת לקרובי איני יודע יש מן הדין שיגבה ראובן זה השטר משמעון משום הנאמנות שבו ועיקר הדין כולו ואם יש על אחד מהם שבועה או לא

תשובה עייננו בשאלה זו וכך דעתנו שראובן זה שאמר על כתב ידו שהוא מחוב אחר נאמן אע"פ שיוצא כתב ידו ממקום אחר וכ"ש אם לא יצא כתב ידו ממקום אחר שכיון שהאמינו בשני עדים אי אמר סטראי נינהו מהימן ואפילו העידו עליו ב' עדים או יותר בכך שכתב ידו מסך זה הוא אין חוששין להם על פי מה שאמרו ההוא גברא דאמר ליה לחבריה מהימנת ליה כבתרי כל היכא דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באפיה תלתא וכו' הילכך צריך שמעון שיפרע לראובן זה כל מה שבשטר בלא שבועה

רעט שאלה ראובן היה לו שטר חוב כתוב וחתום והוא ממדינת קרטונא במשכונה על חצירו של לוי והגיע הזמן והלך לשבילייא ובקש ממונו מלוי ולא היה לו ללוי למכור לו כלום ונתחייב לו למכור החצר ולא יכול ראובן להתעכב שם והרשה לשמעון שיגבה לו הממון ומכר לוי החצר ופרע לשמעון רוב הממון וקנו מיד שטעון ומיד אשתו תחלה באחריות הממון וכתבו העדות באחורי השטר של משכונה ולאחר כן הוצרך והחזיר הממון מיד שמעון והעיד עליו שמעון בכך ולאחר זמן תבע ראובן את לוי ולא מצא לו כלום ותבע את שמעון באותו ממון שהגיע בידו וא"ל ממונך אצל לוי בעל חובך הוא והנה העדים שהחזרתיו ללוי בעל חובך יורנו רבינו עמי יגבה ראובן ממון זה אם משמעון אם מלוי

תשובה עייננו בשאלה זו וראינו ששמעון זה חייב לראובן באותו ממון שכיון שהגיע לידו זכה בו לראובן וכיון שחזר והחזירו ללוי איהו דאפסיד אנפשיה ונתחייב בו על פי מה שאמר' הילך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ואם הדין בן במי שאינו מרשה קל וחומר במי שהרשו אותו לגבות הממון ואחר כך החזירו שזה ודאי פשיעה היא ואם שמעון כופר ואומר שלא גבה מלוי כלום ואין עליו עדים בכך אין עליו כלום כי אם חרס סתם משום שראובן אין בריא לו אם גבה שמעון מלוי אם לאו משום כי אין מתחייב שבוע' היסת וכן שמעון נמי אין חייב שבוע' התורה בדין אפוטרופי' שהאפוטרופין אין נשבעין עד שישאו ויתנו בממון ושמעון זה אומר שלא הגיע לידו כלום הילכך אין עליו אלא חרם סתם

רף שאלה ראובן יש לו כרם סמוך לרשות הרבים והכניס מדרך רשות הרבים לכרם זה מקצת ובנה כותל בין הכרם לרשות הרבים ולא הפסיד לרשות הרבים ולא לעוברים ושבים כלום ויש לישמעאל מצה אחר של דרך רשות הרבים קרקע ואילנות תאנים ורוצה לעכב על ראובן זה במה שהכניס לעצמו מרשות הרבים ואומר שזו הדרך היתה מקרקע זה ואינו מוחל לך כלום וראובן אומר אני לא לקחתי כלום אבל לקחתי מרשו' הרבים יורנו רבינו

תשובה זה שטוען ראובן מרשות הרבים זו משלו אין ממש בטענותיו שכבר החזירו בה רבים ואם הוא טוען על דרך רשות הרבים שהפסיד רואין אם זה שהכניס ממנו לכרמו שייר אחר הכותל דרך רשות הרבים שהוא מ' אמה אין עליו מן הדין כלום שהרי לא הפסיד בדרך כלום וכן הדין

רפא שאלה כל תפלה זו ממשה היא או מקצתה ויש קהל והחרימו חד מבני מתא לזמן קצוב ולאחר זמן נתחרטו יתיריהו או לא והמדבר עם המנודה מתחייב בכלום או לא ומהי עיקר הנידוי ומה העבירות שמתחייבין עליהם נדוי ואם החרימו הקהל אתם והתנו שלא ימולו את בנו ולא יקברו את מתו ויתקיימו התנאים או לא. ומי שלא רצה לתת שכירות לחזן הכנסת יקחו ממנו בעל כרחו או לא וחזן הכנסת ששמעו עליו שלא כהוגן כגון שישורר בעיר ישמעאל וכיוצא בו מסלקין אותו או לא. אנשים יהודים שהלוו לשלטון ממון וכותב להם ראובן סופר שלו שיתן להם אותו ממון ואף במעמד כלם אמר לו השלטון קחו טפלו זה ממונכם ואמר הסופר אתן ואח"כ לא רצה לתת להם מאומה ואמר הדבר לשלטון ונתן השלטון נוגשים והוציא ראובן משכונית ונתן למקצת הקהל ולמקצת לא נתן מאומה ולאחר זמן יצא השלטון מהמדינה אמר ראובן לאותם שאצלם המשכנות תנו לי הבגדים שמשכנתי אצלכם כי באונס עשיתי הדבר ואמרו הקהל אין זה אונס כי זה מנהג הסופרים והשלטון לא יעשה כלום כי אם בנוגשים יורנו רבינו אם ראובן זה חייב לשלם מה שקבל עליו לשלם או לא

תשובה התפלה היא מימות אברהם אבינו וכן אמרו אברהם התקין תפלת שחרית שנא' וישכם אברהם בבוקר וגו' וקהל שהחרימו על דבר ונתחרטו ילכו אצל חכם ויתיר להם את החרם כמו שעושים בשבועה ועיקר הנידוי הוא השמתא משמתין ב"ד מי שחייב שמתא ואין לדבר קצבה אלא כפי מה שרואין הקהל וב"ד