רי"ף סא

שיתפוש אותם לפי שאינו זוכה לו כי האי גוונא אבל אם רצה להניח אלו המאה דינרים אצל שמעון ללוי כמה שיש לו אכלו ואח"כ רצה לחזור בו אין שמעון רשאי להחזירם לו שכבר זכה בהן ללוי ואם החזירם לראובן וירד מנכסיו חייב שמעון לפרעם ללוי אע"פ שאמר הילך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכן ההלכה יצחק ב"י אלפאס

רעו שאלה ראובן גזל ממנו השלטון חצר והוא טוען ששמעון קנה אותה מהשלטון מלא לדעת ראובן זה ולאחר כן היה לשמעון חוב אצל ראובן ונתחייב בו ראובן שבועה בבית דין והיו שם בני אדם הגונים ועשו ביניהם פשרה שימכור ראובן זו החצר לשמעון ויוסיף לו שמעון על החוב שתובע ממנו סך הדינרין וקנו מראובן שלא נשתייר לו אצל שמעון בחצר שום תביעה בעולם ועכשיו ראובן טוען ואומר שלא מכר אותה אלא מאונס החוב שהיה לשמעון עלי וטוען במי שנתאונה במכירתה ושמעון אומר שזה החצר לא קנאה מן השלטון אלא על דעת ראובן ועוד שיש לי שטר שמכרת לי מכירה שלימה ושמעון זה כבר מכר חצר זו ללוי ובנה אותה לו. יורני אם יש לראובן זה על שמעון כלום ואם יש בטענותיו ממש משום שאמר שלא קנהו מיד אשתו במכירת החצר בשעת הפשרה ועוד שאומר שילטון על שמעון לשלטון עד שיגזול ממנו החצר וכן יודיענו על איזה דרך היא האסמכתא ובאיזה מקום קונה ובאיזה מקום אינו קונה לפי שבא לידינו מעשה ראובן אמר לשמעון בקנין לא אמכור לך שדותי אתן לך במתנה חצר. היאך הדין בכי האי גוונא

תשובה אם יש ביד שמעון כתב שמכר לו לראובן את החצר מכירה שלימה ולא שייר בה לעצמו כלום מעמידין את החצר ביד שמעון וזה שטען שלא מכר אלא משום אונס טענה זו איבה ממש שכל מי שמוכר מנכסיו כלום אינו מוכר אלא מפני שהוא צריך למכרה וזה שטען שאשתו לא קנו מידה במכיר' רואין אם אין בחצר מנכסיה אבל אם יש עליה שאר שעבוד כתובה בלבד המכירה קיימת כל זמן שהיא יושבת תחת בעלה אבל נתארמלה או נתגרשה ולא היו לה נכסים בכדי כתובתה אלא עם החצר חוזרת על החצר אבל אם יש לו נכסים בכדי כתובתה קיימת המכירה אע"פ שלא קנו מידה ואם הלשון עליו הוא כמו שאמר שמעון שמאבד את חבירו במלשינות שום ממון פורע כל מה שהפסיד עליו עד פרוטה ואם לא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיפרע וכן הדין ולענין אסמכתא ששאלת על איזו דרך היא כל שאומר אם יהיה כך וכך אתן לך כך וכך ואם לא יהיה לא אתן לך זו היא אסמכתא שאינה קיימת ובה אמרו רבותינו ז"ל כל דאי לא קנה ואפי' אם נתקיים לא קנה ויש מקומות שמתקיימ' בהן אסמכת' כמו המכירו' והדומה לו שאדם נותן כלי לאומן ואומר לו אם תעשה זה הכלי בדמות כך וכך אתן לך כך וכך נותן לו שכירותו ודוקא שתהיה האומנות שעושה כמו הדמים שקוצץ לו עליה או דבר קרוב שלא יהא בו אונאה הרב' וכן נמי מי שלקח שדה מחבירו בתורת אריסות והתנה עליו שאם לא יעבוד אותה עבודה יפה שישלם לבעל הקרקע כדי שהפסיד לו בעבודה כמו שכתב אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ובזה וכיוצא בו קונה האסמכתא ותמצא אותה נמי במאן דמתפיס זכותיה לבי דינא והתנה עליו שאם לא יבא עד זמן כך וכך כבר נטל כל זכות שיש לו וכל טענה ובלבד שיקנו מידו בכך בב"ד תשוב

רעז שאלה ראובן היתה לו חצר גדולה אצל השלטון וכיון שבקש לעשות עמו פשרא להוציא מידו טען אליו שמעון ואמר שזו חצר היתה לאביו שהוציא שטרו בדיני עכ"ום עולין בערכאות שלהם שהיתה של אביו ובקש שמעון להוציא מיד השלטון לעצמו וכיון שידע ראובן ונתברר לו שהחצר היתה מוחזקת לשמעון נתפשר עמו וכתב לו שטר על החצר במאתים דינרים בתורת משכונה שכל זמן שיוציא ראובן זה החצר מיד השלטון יתן לשמעון אלו הדינרים וכיון שהוציאה ובקש שמעון הדינרים אמר לו ראובן לא כתבתי לך אלא המאתים דינרים על חצר זו אלא משום שהיה בדעתי שהוציאה מיד השלטון בלא דמים אבל עכשו לא הוצאתיה עד שנתתי לו ממון הרבה ועוד שזו החצר בשעה שנתפסדתי עמך לא היתה בידי וזה דבר שלא בא לעולם שאין לי לתת לך כלום עד שאמכור החצר אבל משכנתי אותה לעכו"ם לא אתן לך כלום ושמעון אומר זה שאתה טוען שנתת בהוצאתה דמים הרבה אינו כלום שלא עשיתי פשרה עמך בדבר מועט אלא על דעת שלא אטרח ושלא אתן בהוצאתה מיד לשלטון כלום וזה שאת אומר שהוא דבר שלא בא לעולם אין בו ממש משום שאומרי' קרקע אינה נגזלת ולעולם ברשותך קיימת ופשרתי זו קיימת ואינה אסמכתא יורינו רבינו היאך הדין

תשובה עייננו בשאלה זו וראינו כל טענות של ראובן שאין בו ממש ואין בהם טענה שדוחה את הממון ויש מן הדין לפרוע לשמעון הדינרים אע"פ שלא מכר את החצר שהמשכונה הרי היא כמכר כדכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך ולא כתיב ממכר לעולם והאי ממכר ליום הוא וזה שטוען שהוצי' על החצר ממון בידוע שאין מוציאין חצר מיד השלטון אלא בממון הרבה וכיון שלא פירש לאלתר בשעת הפשרה שלא יתן לו כלום אלא אם הוציאה בלא דמים חייב ליתן לו עמון וזהו שאמר אסמכת' היא טענה זאת אין בה ממש שאין אומרי' אסמכתא לא קניא לא במכירה או במתנה אבל לא בחובות הראויו' לך הילכך טענותיו אינן אלא לדחות את הדין

רעח שאלה ראובן שתבע שמעון בשמונים וחמשה זהובים בשטר שזהו תופסו כתבו וחתמו ותנו לפלוני מחמת שיש לו חצר וזקפתי' עלי במלוה וכל זמן שיבקש