רי"ף ס

ער שאלה מי שפסק לבתו חצר בנדוניא וקרא עליה ערער או בעל חוב יש לו לחזור על האב כדין המוכר או דילמא אין לנקבה אלא דין מתנה לפי שלא פירש בה אחרות

רעא שאלה זהו שכתבו זמן בית דין שלשים יום אם הוא במי שיש לו קרקע ואמר תנו לי זמן עד שאמכור נכסי אבל מי שאין לו קרקע אלא מטלטלין ואמר תנו לי זמן נותנין לו זמן שלשים יום או פחות מכן

תשובה זמן בית דין ל' יום לא שנא מקרקעי ולא שנא מטלטלי וכל מי שאמר תנו לי זמן עד שאמכור אין לו פחות משלשים יום תדע שהם אמרו נתנו לו זמן לקוץ את האילן או לסתור את הכותל ואיתמר עלה ובמה הוא זמן בית דין אמר רב אחא זמן בית דין ל' יום אלא אם ראה בית דין שאינו צריך אלא לפחות נותן לו פחות וכן אם היה צריך ליותר נותנים לו יותר אלא אורחא דמלתא שלשים יום

רעב שאלה אם צריך עם האדרכתא היכר זה או לא א משום שראינו לרבינו חננאל ז"ל שאמר אדרכתא מה הוא טופס. סדר הדין כך הוא מוציא מלוה שטרו בבית דין ומקיימו ומחייבים הלוה לפרעו לא פרע קורעין שטר חוב וכותבין למלוה אדרכתא אנכסי דלוה ומכריזין ואחר הכרזה עושים שומא מנכסי הלוה ומחליטים למלוה לא מצא נכסים בני חורין למלוה כותבין לו טרפא ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין לו אדרכתא על הנכסים האלו ואחר כך קורעים האדרכתא וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה. ואמר ההלכה אימת אכיל פירי רבא אמר מכי שלמן יומי מכרזת וממקום זה יתראה שצריך הכרזה בהורדת בית דין דבעל חוב בין בנכסים בני חורין בין בנכסים משועבד' יורנו רבינו אם דבר זה הן שצריכים הכרזה וכמה זמנה

תשובה האדרכתא היא כמו מכתב רבינו חננאל ז"ל שאם היתה בנכסים בני חוריו כותבין על מאן דלא ציית דינ' אדרכת' מכריזין על אותו קרק' שנתכ' עלי' אדרכתא ומורידין בה מלוה בכדי חובו וזה מפורש בפרק הנוש' את האשה אבל אדרכתא בנכסים משועבדין כותבין עליו תחלה טרפא אחר שקורעין שטר חוב וכשימצא מה שיטרוף וקורעין אטרפא וכותבין אדרכת' ומכריזין על הקרק' כמו שעושים על בני חורים ואח"כ שמין לבעל חוב כמה שיש לו ולאחר השומא קורעין האדרכתא ונותנין לו השומא ובכן אמרו כל טרפא דלא כתיב ביה קרעיניה לשטרא לאו טרפא היא וכל אדרכתא דלא כתיב ביה וקרעיניה לשטרא לאו אדרכתא היא וכל שומא דלא כתיב ביה וקרעיניה לאדרכתא לאו שומא היא

רעג שאלה השומא אם טעו בה הטמאין בין על בעל חוב בין על לוקח היאך הדין

תשובה השומא בנכסי יתומים שהוא ברשות בית דין כבר אמרו שום הדיינין שפיחו שתות או הותיר שתות מכרן בטל אבל שומא דבעלי חובות דינו כדין השולח שאמר ולא אמרן אלא דלא שנו שליח אבל וכו' אפי' מכדי הונא' חוזר דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וזהו שכתבו שומא הדרא לעלם אינו לענין מעות אלא במי שיש עליו חוב ולא לקבל עליו את הדין והוריד אותו בית דין בשומא אם יזדמן לו ממון לאחר כך ורצה ליתן למלוה ממנו ולהחזיר לו את הקרקע ומחזירה לו כל זמן שירצה ושתהא בידו וזו היא שומא הדרא לעולם משום ועשית הישר והטוב

רעד שאלה ראינו לרבי' שאין מן הדין שיחזור המלוה על הנכסים המשועבדין עד שישבע לוה שאין לו כלום מה שיפרע והוצרכנו לידע אם יש הפרט בין נכסים משועבדין מחמת מכר איכא פסידא דלקוחות ודאי צריך שישבע אבל במקבל מתנה דליכא ופסידא (אינו צריך) או דילמא לא שנא

תשובה אין בין נכסים משועבדין מחמת מכר למשועבדין מחמת מתנה כלום וכשם שאינו חוזר המלוה על הלקוחות עד שישבע כך אינו חוזר על מקבל מתנה עד שישבע שמשעה שנתן לו הקרקעות במתנה קנאם קנין גמורה ולא נשתייר בה לנו שום זכות ושיור בעולם הילכך אין מי הדין שיחזור עליהם עד שישבע הלוה שאין לו כלום מה שיפרע

רעח שאלה ראובן היה לו אצל שמעון מאה דינרים ולוי אצל ראובן מאה דינרין יש מן הדין שיאמר לו ראובן לשמעון לאו בעל דברים דידי את ואם אפשר שיאמר לו ראובן לאו בעל דברים דידי את באיזה מקום אמרו התופש לבעל במקום שחב לאחרים קנה

תשובה זהו שכתבו רבותינו ז"ל התופש לבעל חוב במקום שחב לאחרים קנה הוא כגון שאמר בפרק הכותב בכתובות יימר בר דושו הוה מסיק בההוא גברא זוזי ושבק ארבא אמר ליה לשלוחיה זיל תפשה ניהלי פגעו ביה רב פפא וכו ולא בטלה זו התפישה אלא משום שהיו שם לו הבעלי חובות אבל אילו לא היה שם בעל חוב אחר והיתה התפישה מחיים הוה קני ולא היו יורשין מוציאין אותה ואע"פ שאין מטלטלין משתעבדי לבעל חוב לפי שכבר זכה בהן התופס מחיים וכן נמי אם היה ראובן עני וידור מנכסיו ושמעון בעל ממון נראה מן הדבר לבעל דין שאם נטל ראובן המאה ואבד אותם ולא ישתיירו ברשותו ולא יוכל לוי להוציא ממנו כלום הויא תפישת שמעון מלוי תפישה ולא יתן לראובן כלום זכה לו ואם אמר ראובן לאו בעל דברים דידי את אין שומעין לו אבל אם היה ראובן בעל ממון ויכול היא לפרעו ללוי מה שיש לו אצלו אע"פ שכשיוציא אלו הדינרים משמעון יוציא אותם בצרכי עצמו אין לשמעון מן הדין