רי"ף נז

תשובה אם תבעוה בפקדונות או בדברים שאפשר שהן ברשותה חייבת להחזירם אם היא מודה בהם וכל שכן אם הבעל מודה שאין לו בהן כלום ואם כפרה תשבע כמו שמשביעין שאר בני אדם אבל אם תבעוה בחובות בחבלות כגון שחבלה באחד בגופו ובכליו וכיוצא באלו אינה חייבת כלום כל זמן שהיא תחת יד בעלה אלא שכותבין הכל עליה שאם נתארמלה או נתגרשה חייבת בכל כמו שכתבו העבד והאשה והקטן פגיעתן רעה הן שחבלו באחרים פטורי' אחרים שחבלו בהם חייבים אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם

רמט שאלה יש לה למנות לה שלית או תצא בעצמה לבית דין

תשובה רואין אם רנה התובע עד שלא תצא לבית דין תמנה לה שליח ואם לאו תצא ותעמוד חוץ לפתח ב"ד משום שהיא נתבעת ואין הנתבע רשאי למנות שליח

רן שאלה עד מתי הבת ממאנת

תשובה יש לה למאן בקדושי אמה ואחיה עד שתהא בת שתיה עשרה שנה מכאן ואילך אינה יוצאה אלא בגט משום שאמרו קטנה שהגיעה לכלל שנותיה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין

רנא שאלה לאה הפקידה שטר כתובתה ושטר מתנה אצל ראובן ותפשם בתורות משכונה בשביל חוב שהיה לו עליה וכשתבעה אותם ממנו טען שנאבדו ממנו והיא אומרת שהוא גורם לאיבודם היש להחרים בהם מי גרם לאבדם או לא וכן מי גרם לאבוד שטר חוב של חבירו מקויים

תשובה זו האשה אם העדים יודעים מה שהיה בשטר הכתובה ושטר מתנתה כותבין לה אחרת ושטר כתובה של ראובן ואם לא ידעו עדים מה שהיה כתוב בה והנתבע כופר בה ישבע הנתבע שאין לאשה עליו מאלו השטרות ולאחר שישבע והפסיד האשה ואם יתברר שראובן גרם לה ההפסד ישבע ראובן זה שלא היה יודע שהיה לה זכות ויפטר ואם רצה ישביע אותה שכך וכך היה בה ושהיא ראויה לגבות כל עה שהיה בה וישלם וכל זה שאמרנו כשיש נבעלה שהיו עליו אלו השטרות ממון בנכסים אבל אם לא היו לו נכסים אין על ראובן זה כלום שאפילו לא נאבדו השטרות לא היתה גובה מהן כלום לפי שאין לה ממה שתגבה נמצא מראובן זה לא אבד לה כלום אלא בעלה הוא שהעני ואין לו כלום והוא הדין לשאלה האחרת יצחק ב"י אלפאס

רנב שאלה מי מעמד עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ובודאי שחייב לגרשה היש לה כתובה או לא תשובה דבר זה מחלוקת בין בעלי הוראה והדיינים יש מי שמחייבו בכל מה שכתב לה בין עיקר בין תוספת ויש מי שאינו מחייבו אלא עיקר כתיבה בלבד ומביאי' ראיה ממה שאמרו כי אקני לה אדעתא למיקני קמיה אקניי אדעתא למשקל ומיפק לא ועדיין לא נתיישבנו בדברים (להכריע ביניהם)

רנג שאלה ראובן הלך למה"י ולקחה אשתו המצעות של צמר שלו ושגרתן למכור למדינת הים וכשבא בעלה גירשה ונכתב ביניהם שטר מחילה ולא הוזכר בו עסק אלו המצעות ולאחר זמן בא שמעון ששגרה עמו המצעות וכשבקשה האשה לגבות דמיהן ממנו היה שם מי שאמר לשמעון אם תתן דמיהן לאשה זו בעלה יתבע אותך בדין דכיון שלא הוזכרו במחילה הרי הן בחזקת הבעל

תשובה יש מן הדין על שמעון ליתן דמיהן לאשה ואינן חושש משום שאמרו אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה וכו' הרי לא אמר יחזור לבעלה אלא לאחר מיתת אשתו שאין לה יורם אלא בעלה אבל כשהיא בחיים לא הילכך צריך שמעון שיחזיר לאשה ואם היה לבעלה שום תביעה יכול הוא לכופה ולתבעה אלא ודאי אם נזדמנו שלשתן לדין שומעין טענת האשה אם יש בה ממש נותנים אותם לה ואם לאו נותנים לבעל משום אטרוחי תרי זימני ב"ד לא מטריחינן

רנד שאלה ע"ל האי דאתמר בגמרא ואסרינן לה אגברא

תשובה פירוש שאם היה בעלה כהן אסורה לו שגרושה האסורה לכהן ומקום אמתלא הוא כגון שאומר פלונית נתקדשה לאחד מבניו של פלוני שאפשר שהיו הקדושין עם בנו הקטן שאין לו קדושין וכגון שנתקדשה בצפתא דירקא שאפשר שאין בו שוה פרוטה וזה והדומה לו הוא שקורים לו אמתלא ואם טען היא בזו אמתלא טענתו טענה ופירוש מוזרות בלבנה הנשים היושבות וטוות בלבנה

רנה שאלה כל נכסיו של אדם משועבדין לאשתו ויכולה היא שתאמ' בהן נחתדות עשיתי לבעלי וכן כל מה שהכניסה לו ונכתב עליו בכתובה. ומה שקורין נכסי צאן ברזל יכול היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי ומשום כן צרך שיקדים קנינה תחלה ולא נשתייר מהנכסים אלא נכסי מלוג והם נכסים שנפלו לה בירושה אחר הנישואין ואינם כתובים בכלל הכתובה הילכך כל מה שכתוב בכתובה ויט עליו שעבוד יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי שאם לא הלכ' אחר רצונו ותמכור יאמר לה עיניך נחת בגרושין ובמיתה וראיה לדבר מה שכתו' בכתוב' וכתב הראשון למקח דין ודברים ובו וכי כתב' ליה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי הרי נתברר מכאן שכל מה שיש לה בו שעבוד כתובה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי

רנו שאלה יש לנו חורבות ואין בבעלים כח לבנותם ופוסקים עם עי שיש לו ממון ובונה אותם ומעלין כל ההוצאה בחשבון וכותבים אותם ואם שווה שכירות אותה חורבה חמשה זהובים בשנה הוסק עמו ב"ג זהובים בשנה ושוכן בה זה שבנאה עד שיכלו אותם דמים שהוציא בבביינה ואחר כך חוזרת החצר