רי"ף נו

השותפות או יוציא כשעת החלוקה ב"ן שהיה בזול בין שהיה ביוקר והשאר יחלוקו

תשובה אם נשתתפו שנים בזהב ולא הטילו בפומא אלא התנו שיערבו הזהב ויעסקו בו הסחורה וכשיחלוקו יטול כל אחד כמו שהטיל ויחלקו השכר על פי מה שהתנו ביניהם יפה לעשות וכן אם יהיה הזהב כולו לאחד מהן ולא רצו לשומו על שער שבשוק ואם הטיל לשם אפילו דינר של זהב שמין אותם זהובים מותרים להשתתף בענין זה בלא שומא ואין חוששין לאותם זהובים בין הוזלו בין הוקרו לפי שכל מה שמותר לענין הלואה הוא מותר לענין שותפות ואע"פ שאפשר שהוקרו בשעת חלוקה ויצא זה המתהפך בסחורה בלא שכר או אפילו יצא בהפסד אין בכך משום אסור שכשם שאפשר שיוקרו ויפסיד כך אפשר שיזולו וישתכר ויצא בעל הממון בהפסד אלא שצריך שיהא עיקר התנאי ביניהם שאם יהיה שם שכר לשניהם שיטול ממנו בעל הממון בשני שלישים והשני שליש ואם היה שם הפסד לשניה' יפסיד ממנו כל אחד מחנה על פי מה שכתוב אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד וכן אם נתן אדם מעות לחבירו בתורת שותפות ופסק זהוב על שער שבשוק מותר לעשות כן וראינו לגאון ז"ל שאמר שהעסקא בזהב אסור ולא מצאתי לדבריו ראיה לפי שאי אפשר שיהא במלוה מותר ובעסקא אסור יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד שאילו היה אסור היו מזכירין אותו חכמי ישראל

רמד תשובה מי שאמר לחבירו הלויני שני זהובים ולא היו אצלו זהובים ואמר לו אלוה אותן מעות וקנה בהן זהובים ואכתוב עליך בשטר זהובים אם נתן לו כמה ששוים הזהובים באותה שעה ולא חסרו כלום מותר לעשות כן ואינו הפרש בשער השוק בין מעו' בדינרין בין דינרין במעות בין סאה במעות בין מעות בסאה בין סאה בסאה הכל על שער השוק מותר לפי שמי שנתן לחבירו דמי פרקמטיא והיתה אותה פרקמטי מצוייה בשוק לקנותה באותן דמים כמי שנתן לו אותה פרקמטיא דמי ובזה אמרו האי חיטי בהיני האי חיטי בשיב אי בעי זבניה ופרעיה. ומי שהקדים מעות לחבירו פרקמטיא על שער שבשוק והיתה מצוייה לקנות ולא רצה ליתן לו אותה פרקמטיא אין כופין אותו ליתנה לו אלא שמקבל על עצמו מי שפרע

רמה שאלה ראובן הוציא שטר הלואה על שמעון בתורת אפותיקי על קרקע ידוע יש מן הדין שיגבה ראובן זה מאותה קרקע עצמה או משאר נכסים ואם יש לגבות מאותה שדה היאך ישומו אותה

תשובה אם אותה שדה שנעשית אפותיקי עומדת כמו שהיתה כשעשאה אפותיקי אין לגבות אלא ממנה אבל אם נפסדה או שטפה נהר גובה משאר נכסים ודייקת מינה הא לא שטפה נהר גובה משאר נכסים והשומא תהיה על פי השמאין בקיאין שישומו אותה כמי שהיא שוה

רמו שאלה ראובן משכן שדה לשמעון לזמן קרוב וכשהגיע הזמן לא השיגה יד ראובן לפדותה מן הדין שירד בה השומא או שיעשה מכירה לאחר: תשובה רואין אם כתוב בשטר המשכונה כל זמן שתמשך משכונה בידו זכה בפירות יש לו לעשות מכירה לאחר אם רצה ואם אין בשטר כל זמן שתמשך משעה שנשלם הזמן אין לו ליהנות מפירותיה ולא יעשה המכה מכירה לאחר ואם נהנה ממנה או עשאה מכירה לאחר הוי רבית ואסור לעשות כן כלל

רמז שאלה ראובן נפטר וירשו אותו בני אחותו וביום פטירתו הזכיר אחד מן הקהל מ' מה שהניח ראובן זה הקדיש אותו לבית הכנסת והוציא מטר כתוב וחתום שנתן ראובן כל נכסיו לבית הכנסת והשיבו היורשים שמתנה זו אינה כלום שלא נתנה אלא בלשון אסמכתא או שטר זה הוחלף ועוד ששטר זה אין בו מהיום ולא כתבוה וחתמוה בשוקא ובברייתא כמו המנהג בשטרי המתנות ועוד שהעד אחד פסול שנשבע לשקר ואינו יודע לקרוא בשטר ועוד מהעדים נוגעים בעדותן שמתפללים באותו בית הכנסת היאך הדין ויש להם מן הדין להחרים ע"ל מ"י שזייף את הפטר והחליף אותו או לא

תשובה אין רשאים להחרים על מ' שהחליף את השטר שאם העדים כשרים אינם רשאים להחרים בפניהם שכל החושד בכשרים לוקה בגופו ואם הם פסולים ואפי' חזרו בעדותן אין מקבלין מהם ומה שטענו מדין האסמכתא אין בנדרים והקדשות דין אסמכתא שהנדרים כולם בלשון אסמכתא הן כדכתיב וידר ישראל נדר להם ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם וכתיב וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. מכאן נתברר שאין בנדרים דין אסמכתא כתיב וכ"ש שאין בשטר זה אסמכתא כמו שטענו אלא מתנה זו קיימת היא להדיוט וכל שכן להקדש כי כל מתנה שכתוב בה קנין אינה צריכה מהיום כמו שאמרנו בין אקנייה וקנינא מיניה בין קניינא מניה ואקנייה לא צריך מהיום ובמכרן פתגמי דהוו באושא פליגי מר סבר צריך מהיום ומר סבר זמנו של שטר מוכיח על השטר אע"פ חלא נכתב בשעת המתנה אלא לאחר מיתת הנותן יתקיים כמו שכתבתי וכל שכן שהקדש אינו צריך לכל זה על פי מה שאמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ובהקדש בית הכנסת נמי אמרי ישראל שהתנדב מנורה או נר לבה"כ יפה טענו מפני שהן נהנין באותה עדות והוו להו נוגעים בעדותן וכן אמרו בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין אותה בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר

רמח שאלה היאך הדין באשת איש שיש עליה חובות ודינין מה מהן מתחייבת כשהיא אשת איש ומה מהן אין מתחייבת: