רי"ף נה

אותה מתנה ואם נתקדש אע"פ שבטלו אותן קדושין ונתקדשה לאחר אין האב יכול לחזור בו

רלה שאלה אם נתקטטה האשה עם חמותה ולא רצתה ק לדור עמה וכן אם קבל וטען שיש עליו הפסד בדירת חמותו עמו ולא התנו בשעת הקדושין שידורו עמהם יש מן הדין להוציאה או לא

תשובה המנהג בכל בתי דינין שמי שמפסיד בכך שומעין לו ונותנין לה אשה נאמנת שתעמוד עמהם עד שיתברר להם ממי נתגלגלה המריבה ודוחין אותה מעל חבירתה. וכן אם הרשה אשה מורשה למכור בנכסיה שלא על פי בעלה ושלא בקנין בעלה אין הרשאתה הרשאה שאין קנין האשה בלא בעלה

רלו שאלה מה הפרש לענין מברחה אשה מנכסיה בין מטלטלין בין קרקעות אם היתה מעכשיו לכשארצה ופירות אותן נכסים היש לנברח לאכול אותם או לא

תשובה ההברחה זכור בתלמוד אינה צריכה מעכשיו ולכשארצה כמו שהזכרת אבל צריכה שתכתב על נכסיה כמו מכתוב חמשה עד שיכתובו כל נכסיהם ומברח' בכללם ואמר בכולהו מטלטלי דאי שיור וכו' והפירות אוכל אותם הנברח כל זמן שההברחה אצלו

רלז שאלה מה הפרש בין המברחת נכסיה מחמת שהיא רוצה לינשא בין המבריח נכסיו כל זמן שרוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו לאשתו

תשובה לא מצינו הברחה באיש כלל ולפיכך אם נתן כל נכסיו לאחר המתנה קיימת ואין דנין בו דין מברחת

רלח שאלה על דין המחאה בפני שלשתן אם אמר תן מנה לפלוני ולא אמר תן מנה שיש לי אצלך קנה או לא קנה ואם הומחה במעמד שלשתן הוי הדין שוה או לא

תשובה המחאה בפני שלשתן לא קנה עד שיאמר מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני אבל אם אמר תן לו מנה לפלוני לא קנה משום מאין לו אצלנו מה שהוא מקנה לו לא שנא עכו"ם ולא שנא ישראל כיון שרצה אותו ישראל לחזור על העכו"ם סלק עצמו מחבירו ואין לו לחזור עליו ואע"פ שלא נתן לו כלום דאיהו אפסיד אנפשיה לסלק עצמו מבעל חוב ישראל ולחזור בחובו על העכו"ם

רלט שאלה היאך הדין בשני שהעירו בשטר בעדות והעידו בשטר שני בעדות בחילוף אותה עדות של שטר וזמן של שני השטרות אינו שוה אם נאמר שסומכין על הא' משים שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוא הדין אם זמן של שני השטרות אחד

תשובה אם לא היו זמניהם שוין עושים על פי שטר הראשון שכיון שחתמו בשטר הרא' נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין יכולים לחזור בהם אלא שצריכים ב"ד לחקור איך נעשה זה המעשה והעידו עדות מוכחשת ולפי מה שתגלו מן הדין יעשה ואם היו זמניהם שוין בטלו שניהם לפ' שאין אנו יודעים איזה מהם קדם

רמ שאלה אם תהיה עדות אצל העדים על פה וחזרו בהם מאותה עדות בפטר נדון בה ולא אתי על פה ומרע לסטרא או דילמא לא אמרינן לא אתי על פה ומרע לשטרא אלא כשקדמה עדות השטר לעדות על פה או הדין שוה

תשובה אם העידו על פה בבית דין ואחר כך חזרו בהן בשטר שזמנו אחר שהעידו בבית דין אין עושין על פי אותו השטר משום שכבר נחקרה עדותן בב"ד

רמא שאלה היאך הדין בראובן שהלוה את רחל מאה זהובים בתורת אפותיקי לשנה על חצירה והתנה עליה שאם לא נתנה לו מעונו לתשלום שנה שימכור החצר ויטול ממונו ונכתב השטר על כן והוסיף בו הסופר תנאי שלא הוזכר בשעת הקנין ולא הודיעו בו העדים לרחל והוא שהוסיף בו שראובן לא איחר את רחל לתשלום מנה אלא אם כן לא נשאת אבל אם נשאת בתוך השנה יטול ממנה ממונו וחתמו העדים על כך ולא קראו השטר יפה וכשנשאת רחל תוך הזמן תבע לרחל את ממונו תמהה לדבר משום שלא התנית על עצמה בכן והודו העדים שלא התנו עמה בכך אלא חתימתם בטעות היתה וכתבה רחל אחר שלא ראוהו וחתמו בו אותן עדים והוציא ראובן שטרו בפני בית דין והוציאה רחל שטרה בפני בית דין וראובן טוען שטרי הוא כשר מפני שהוא קודם וזה האחר הוא מזויוף והעדים חזרו בעידותן ורחל אומרת ששטרה מקויים והרי העדים מודים לה על איזה מהם נסמוך על הראשון או על השני

תשובה אין סומכין אלא על שטר הראשון איש על ראובן שבועה שלא הלוה אותה אלא על זה התנאי ויטול

רמב שאלה אמר רב נחמן אמנה היו דברינו וכו מדבר רב אשי אמר אמנה וכו למה לא ניתן שטר אמנה ליכתב אי משום טענה שאמר רב ההוא אסור לאדם שישהא שטר אמנה וכו' אם כן הרי נראה מדבר זה שאין העדים רשאין לחתום על שטר אמנה כלל משום זה המכשול ואין נעשין בזמן הזה שבני אדם עושין שטר אמנה ועדי' חותמים עליהם

תשובה זה שאמר שטר אמנה לא ניתן ליכתב משום שאינו ודאי משום כן אמרו אסור לכתבו ולחתום עליו משום שהוא עולה ואפילו על ידי שליש אסור ליתנו שמא ימות השליט ויפול לידי מי שנכתב על שמו ויתבענו

רמג שאלה מי שנתן לחבירו זהב בתורת עסקא וכתוב בשטר כמו שהיה בשוק באותו עת וכשחלקו עמד הזהב ביוקר או בזול חושבין בשער שהיה בשעת