רי"ף נד

לו הזמן ויגבה ראובן זה ממון ושאר ממון המשכונה שהשליש הא לראובן ולאחר שנה וחצי לקח השלטון את החצר ועמד ראובן ותבע ממונו מלאה אמרה לו אני לא משכנתי אצלך חצר זו אלא שאמרתי אולי תוכל להציל אותה מיד השלטון בשעה שמשכנת אותה ממני היית יודע שיש בה לשלטון עסק או טענה והשיב ראובן ואמר אני לא ידעתי אם יש בה לשלטון עסק או טענה אלא משכנת אותה כשאר משכונות דעלמא ואמר ראובן לשמעון אני לא אתבע מלאה אלא הממון ואתה תובע ממנה השני שלישים ושמעון אומר אני לא ראיתי לאה ולא דברתי עמה ולא נתתי ממון אלא לך וממך אתבע אותו היאך הדין

תשובה זה שאמר לאה לראובן אין לך לתבוע עד השלמת הזמן שפסקתי עמך משום שהיית יודע שיש לשלטון בה עסק או טענה יפה ואם ראובן מודה בה ימתין עד השלמת הזמן ואם לאו תשבע לאה שהודיעה אותו בכך קודם שמשכן ממנה החצר וימתין ראובן עד השלמת הזמן זהו דין לאה עם ראובן. אבל דין שמעון עם ראובן עייננו בשטר ולא מצינו בו שראובן יסלק עצמו מלאה לגמרי והכניס שמעון תחתיו אלא מצינו בו שראובן מסר שני שלישי הפירות וההנאה שהיו לו בחצר לשמעון על אותם תנאים שהתנה הוא עם לאה ולא שפטר שמעון אחריות השטר שהיה לו על לאה ונכנס הוא תחתיו אלא שטר ראובן עם לאה קיים ושטר שמעון מראובן לאחר שמפחיתין הנכייתא ולעולם ראובן יגבה מלאה ואין דין זה כדין המוכר שט"ח לחבירו לפי שאין בשטר שבין שמעון לראובן עניינים של מוכר שטר חוב לחבירו שאילו ראובן מכר לשמעון גוף השטר כגון המוכר שט ח לחבירו עדיין לא היה שמעון קונה כלום משום שהמוכר שט"ח לחבירו צריך שיכתוב לו קנה לך וכל שעבודו דאית ביה וצריך שיגיעו לידו שתי שטרות ואין בכאן משני עניינים אלו כלום. הילכך דין ראובן עם לאה כדין שמעון עם ראובן ואין ביניהם הפרש וכשיחול הזמן על לאה יחול הזמן על ראובן ואין על שמעון מן הדין שיחוש על ראובן עד שיגבה מלאה ויחזור לשמעון אלא כיון שחל עליו הזמן מיד חייב לפרוע לו

רל שאלה הא דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך דין זה במטלטלין הוא דוקא אבל בקרקע אין נקנה אלא בקנין או בחזקה או בשטר ואפילו בשעת קדושין ואפילו בבתו קטנה

תשובה אין בין קרקע למטלטלין אלא בשעת קדושין נקנה הכל על פי מה שנאמר עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה: ש

רלא שאלה מי שפסק לבתו בנדוניא בקנין או בשעת קדושין והיה בכלל הנידוניא שפחה מעוברת וילדה קודם כניסתה לחופה זה הולד ראוי הוא לבת בשעת נישואין או לא וכן אם פסק לה בשעת הנדוניא קרקע זכתה בפירותיהן משעת הפסיקה או אין לה כלום עד שעת כניסת לחופה ואם יש בשפחה הפרש בין שנתעברה קודם האירוסין או לאחר האירוסין בין שילד' קודם הנישואין או לאחר הנישואין

תשובה אם שפחה זו ילדה קידם כניסתה לחופה אין לבעל באותו ולד כלום וה"ה לפירות שאין לו בהם עד שיכנוס ואם ילדה אצל הבעל הרי הכל של בעל דעובר ירך אמו הוא וכיון שמסרה לו ולא התנה עמו להחזיר לו הולד קנאו הבעל וכן אם מסר לו הקרקע והפירות מחוברין קנה אותה ואת פירותיה לפי שדין זה הוא במכר וכ"ש במתנה ולפי שיפה כח מתנה מכח מכר ואמרינן נמי בד"א במוכר אבל בנותן נותן אח כולם וכן אמר במוכר את הספינה המוכר את השדה מסר את התבואה המחוברת ל"ש קודם אירוסין ול"ש אחר אירוסין אין הולכין אלא לאחר כניסתה

רלב שאלה מי שפסק לחתנו או לקרובתו נדוניא בכך וכך ובטלו אותן קדושין עם אותו חתן ורצתה הבת להנשא לאחר קנתה הנדוניא ואין האב יכול לחזור בו א"ד לא הקנה אותה אלא על דעת שתנשא לאותו חתן אבל לאחר לא ש

תשובה אם בטלו אותן קדושין יכול האב לחזור בו לפי שלא פסק כן אלא לאותו חתן עצמו וזהו שכתב המשנה הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכיל חתנו שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן ואינו דין הקרובה כדין הבת משום שאמרו בירו' אבל האח ע"י אחותו ולא א האשה ע"י בתה

רלג שאלה אם לא רצה האב לפסוק לבתו כלום בין גדולה בין קטנה כופין אותו על כן כמו שכופין אותו במזונות

תשובה שאלה זו הוזכרה בתלמוד וכן אמר האומר אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו אל יתפרנסו בנותי שומעין לו ויש ספרים שכתוב בהן בחילוף והוא שיבוש ואינו בכך דעתנו במזונות אין שומעין משום שהמזונות הן תנאי ב"ד כדתנן לא כתב לה בנן נוקבן דיהוו ליכי מנאי וכו' אבל הפרנסה אינה תנאי ב"ד ואין כופין אותו לפסוק אלא שעושין דרך בקשה עד שיתפרנס במה שראוי לו

רלד שאלה מי שפסק מעות לחתנו בשעת קדושין ונתנם לו קודם כניסה לחופה ונפטרה הבת ויש לה יורש שהוא קרוב יותר מן האב היש מן הדין שיחזרו אותן מעות לאביה או ליורשיה וכן מי שנתן לבתו מתנה סתם שלא בשעת קדושין אלא דקנה לו הקנאה גמורה מעכשיו שתנשא בו לבעל ועמדה ונתקדשה לאחר ובטלו ראובן קדושין יכול הוא לחזור בו א"ד מכיון שנתן סתם יחזור הבעל המעות לאב שכל הפוסק דעתו על מנת לכנוס וכיון שלא כנס יחזור מה שלקח אבל מי שנתן לבתו מתנה סתם שתנשא בו ולא הזכיר לה שתנשא לפ' בעצמו קנתה