רי"ף נג

פועלים אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלי' ומצאו שדה כשהוא לח דנותן להם שכרם משלם וכו' וראובן זה אילו חזרו בו ק דם שהעתיק את בניו ובני ביתו היו יכולים לחזור בהם אבל כיון שהלך והעתיקם ממקומם והוציא ממונו עד הגיעם אליהם ולא עוד שהתחיל במלאכה ונשתעבד להם אין להם לחזור וחייבים להשלים לו כל תנאו ואפילו לא הלך עדיין מאחר שקנה מידן וקנו מידו לא היו מותרין לחזור בהן שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית וגו' אלא שלא היה ב"ד יכול לעמוד בדבורם אבל אם פירשו שהלך ומכר את מטלטליו והפסיד ממונו בשבילן אינן רשאים לרמות בו אלא חייבים להשלים לו כל תנאו שהתנו עמו ויששכר זה אם עושה לו חסד וראובן זה אם מסכים עמהם כן הרי הן עושין לו חסד גדול שאין עליהם לעשות משורת הדין לייחד לו אל לעצמו וגם אין על ראובן זה ללמדו בפני עצמו שלא קבל על עצמו אלא ללמדם כולם כא' אבל כל א' וא' בפני עצמו לא הילכך אם רצה יששכר לישב וללמוד ישב וילמוד ואם לאו יתן שכרו של תלמוד

רכד תשובה מי שבקש להחרים סתם על מי שיודע לו עדות ואין מעיד לו אין מונעים אותו לפי שהקורה התירה על העד אם לא רצה להגיד דכתיב אם א לא יגיד ונשא עונו וכל שכן חרם סתם

רכה תשובה מי שחותם בפטר ואינו יודע לקרותו מנגדינן ק ליה ואם בא אותו שטר לב"ד אחד אותו עד ורואה אם כיון אתה עדות מכוונת אע"פ שאינו יכול לקרות בששר יכתוב אותו מפיו שלא יפסיד בעל השטר את ממונו ויקרע אותו שטר שאין מן הדין לשיירו ואם לא ידע לכוין העדות על פה כמו שהיא כתובה בשטר הרי אותה עדות בטילה ואותו שטר בטל

רכו תשובה מי שפטר יורשו מן הירושה אם אותו יורש בכור אינו יכול לפוטרו אם אינו בכור פוטרו מן הירושה

רכז שאלה צוואה שנתאחרה בכתובתה ואחד מן העדים חשוד על השבועה

תשובה איחור כתובה אינה מבטלה אבל העד האחד בטלה עדותו באותו חשד ובטלה הצוואה לפי שהיא בעד אחד ואם אותן העדים נזדמן להם שהעידו בשעה אחד הרי אפילו העד השני בטל כדכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. ואמר רבי יוסי אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא מקיש שלשה לשנים מה שנים אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה

רכה שאלה ראובן לקח משמעון חצר בתורת משכונה ודר בה עד שעת השמד בגראנאט ונפטר ראובן ולקח החצר השלטון ופייס שמעון כאן וכאן עד שהוחזרה לו החצר ותבע אותו בנו של ראובן ואמר לו או תן את הממון או תן לי את החצר ונכנסה ביניה' פשרה במקצת אותו הממון וכתבו שטרות ביניהם בכך שטר א' מוחזק בממון הל שמעון ושטר א' של מחילה ונתנו השתי שטרות ע"י נאמן עד שישתלם לבן ראובן אותו ממון ויקרע אותו הנאמן וימסרו המחילה לשמעון ונפטר שמעון ולא גבה ממנו בן ראובן כלום ונשתיירו שתי השטרות ביד נאמן ומכרו בני שמעון נכסי אביהם וקרקעות ומטלטלין ולא היה יכול בן ראובן לתבען ועכשו תבע השטר מן הנאמן ליתנו לו היש מן הדין שיתננו לו אם לא

תשובה יש על הנאמן מן הדין כשמת מי שהיה עליו החוב ולא פרעו מחובו כלום שימסור השטר לתובע ואע"פ שלא א"ל שמעון אם פרע אותו ואם לא,. והדבר מוכיח פלא פרע אותו משני פנים האחד שאילו פרע הי"ל להודיע לנאמן לפני בן ראובן והשני שאילו פרע לא היה מניח השטר בידו ואע"פ מהדבר מוכיח אינו נפרע מן השטר בלא שבועה ע"פ מה שכתוב הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע לא בשבועה משום שאפשר שפרעו ואנסו אונס או שכח להודיע לנאמן ואין אומרים בזה יהא מונח עד שיבא אליהו אלא בנמצא בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו שהניחתו אצלו על דעת שאם יפרע ממנו כלום יודיעהו ויכתוב בשטר שפרע ממנו פלוני כך וכך וכיון שלא באו אליו בידוע שלא פרע ממנו כלום תדע שאילו היה שמעון זה קיים והלך עמו בן ראובן לנאמן ואמ"ל הרי לא נתן לי כלום היה מן הדין ליתן לו את השטר ולהגבותו ע"פ נאמן שיאמר לא תגבה אותו כלום בפני ועל דעתי ומשום כן אמרינן שאין אומרים בזה השטר יהא מונח עד שיבא אליהו

רכט שאלה לאה הית' לה חצר הנגזל ביד השלטון ועמד אחד עשרי השלטון וטען שהיה לו על בעלה חוב וכיון שלא מצא מה שיטול ממנו לאחר מותו הוציא אותו מיד השלטון ונעשה ברשותו וכשב' למכרה רצתה לאה שתמשכן אותה ממנו אולי יעמוד הגוף בחזקתה ועמדה לאה ומשכנה החצר ביד ראובן וראובן זה היה במדינה אחרת ונכתב ביניהם שטר וזהו תופסו. אנו עדים חתומי מטה כך היה שאמרה לנו לאה היו עלי עדים בקנין וכתבו וחתמו בכל לשון זכות מחמת שנטלתי מראובן אלף דינרים ומשכנתי אצלו בהם כל אותה חצר פלונית משכונה גמורה מהיום ולאחר ארבע שנים בנכיחה כך וכך וכשיגיע הזמן יבקש ממני הממון ואפרענו לו לאלתר ונאמן יהא בדיבורו באחריות גמורה עלי ועל יורשי אחרי וכו ולא נזדמן לראובן זה לדור בחצר זה והשכיר אותו לשנה אחת ואח"כ מכר ראובן זה שני שלישי חצר זו לשמעון ונטל ממנו שני שלישים של ממון שנתן ללאה וכתב לו שטר וזהו תופסו. העידנו על עצמו בקנין ראובן שנטל משמעון כך וכך ומסר לו שני שלישי המשכונה שמשכנה אכלו לאה בדמים אלו וכשישלים