רי"ף נ

עד שיבאו יש לו מן הדין והיא דומה לזה שאמרה המשנה אמר כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום וכו' או אין נראה ממשנה זו שיתאחר הדין עד שיביא ראיותיו אלא גומרין את הדין ואין נותנין לו זמן להביא ראיותיו ויתיר את הדין

תשובה יש מן הדין שיתנו ב"ד זמן עד שילך לאותו מקום ויביא ראיה ואם נתברר לב"ד שאינו כן אלא לדחות מעליו את הדין ולאשתמוטי ממרי רשותי אין נותנין לו זמן כל עיקר אלא א"ל פרע את שעליך ואם תבי' ראי' תסתו' את הדין ואם התובע עני שאם אינו נותן לו ממון מאבדו לאלתר ואנו חוששין שמא יביא הלוה ראיה ויסתור בה את הדין לא ימצא לתובע כלום מאותו ממון כשנותנין את הממון מן הלוה אין נותנין אותו אל המלוה אלא נותנין אותו על ידי שליש ואומר לנתבע אם לא תביא ראיה עד זמן פלוני ינתן הממון למלוה

רו שאלה מי שהיה עליו שט"ח והיו לו קרקעו ומטלטלין ונמנע מלפרוע את המטלטלין יש מן הדין לכוף אותו להגבותו מהם א"ד נותנין לו אדרכתא על הקרקע ואם אין לו מטלטלין אלא קרקע כמה הוא זמן שנותנים לו למכירת קרקע ואח"כ כותב לו אדרכתא ונותנים לו צ' יום כמו שנותנים למי שמנע עצמו מן הדין כמו שאמרנו ואם איתא כתבי' פתיקא עליה ומשמתינן ליה צ' יום א"ד אין נותנים צ' יום אלא למי שהבריח עצמו מן הדין בלבד

תשובה יש מן הדין לכופו ולהגבותו מן המטלטלין שהמטלטלין הם כמו ממון ומי שיש ממון אין גובים ממנו קרקע וכפר פירשנו זה בתחלת פרק המוכר פירות לחבירו וכן אמר במטלטלין כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא אלא אם יש לו ממון אין נותנים לו אלא ממון ומי שיש לו קרקעות ולא ממון נותנים לו למכירתו שלשים יום כדאמרי רבותינו ז"ל זמן בית דין שלשים יום וזה תשעים יום אינו אלא כמי שיצא עלי שטר חוב וטען שיש לו ראי' שיבטל אותו ובק' זמן ונתנו לו ולא בא זהו שנותנים לו זמן צ' יום ובאו לו צ' יום יהא בשמתיה ואם לא בא לאחר כן יורדין לנכסיו אבל מי מהוא מצוי אין נותנים לו יותר משלשים יום ויורדין לנכסיו אח"כ

רז שאלה היאך תופס אדרכתא והטרפא והשומא ועיקר דינן

תשובה האדרכתא היא במי שיש עליו שט"ח ולא רצה לפורעו קורעין אותו שטר שעליו וכותבין לו לתובע כי פלוני בן פלוני יש עליו חוב כך וכך ולא רצה לקבל עליו את הדין ולפרוע החוב וכבר הרשה לנו פלוני זה התובע על מה שימצא לפלוני זה מקרקעי הנמכרין לאחר זמן שטרו של תובע שהוא זמן כך וכך לגבות מהם כדי חובו ולא מצא לו קרקעות שהן עדיין ברשותו כי מכרן לאחר זמן שט"ח קורעין אותה אדרכתא וכותבים לו טרפא כי פלוני יש לו לגבות חובו שהוא כך וכך מן השדה שלקח פלוני בכך וכך כמה שישומו אותו השמאין ולאחר שילכו השמאין וישימו את השדה בכדי חובו קורעין את הטרפא וכותבין לו שטר שומא ובכן אמר כל אדרכתא דלא כתיב ביה קרעיניה לשטרא דמלוה לאו אדרכתא היא וכל טרפא דלא כתיב בה קרעיניה לאדרכת' לאו טרפא היא וכל שומא דלא כתיב בה קרעיניה לטרפא לאו שומא היא

רח תשובה אין מן הדין שיחזור המלוה על נכסים משועבדים אלא אחר שישבע הלוה שאין עמו כלום כדאמר המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע מן הערב תחלה

רט שאלה מי שהיה עליו שט"ח ואמר אין בידי כלום שאפרע ונמצאו אבלו כלי תשמיש ופרקמטאות ופקדונות אצל ב"א וטען שהכל אינו שלו אלא לבני אדם אחרים בתורת פקדון ובתורת עסקא או שטען שהוא אצלו אלא שיש לו חובות עכ"ום וחושש שאם לא יהיה לו מה שיפרע להם יבא לו סכנה היש מן הדין להשביע אותו על טענותיו ויפטר א"ד אין שומעין לו אלא מעמידין הכל בחזקת שהוא שלו עד שיביא ראיה לדבריו שהכל אינו שלו ואם הוציא שטר שיש לעכ"ום עליו חובות וזמנם קרוב לגבות והשטרו' מקויימו' בערכאות שלהם וחושש שמא יסתכן מן העכ"ום בבית הסוהר וכמדומה לו מועיל לו כלום או לא ואם יש להשביעו שאין לו כלום מוציאין מן השבועה כלים ועדי זהב ובדולח שהביא לאשתו בשעת הנישואין אם משיירין אותם לה א"ד גובין מהם החוב ואם יש לו קרקעות לקוחות משלו שאין לאשתו בהן אלא שעבוד בלבד יש מן הדין שתעכב אשתו משום שעבודא א"ד כיון שלא נתנה כתובה לגבות מחיים אין לה לעכב

תשובה זה שטען שכל מה שיש בידו לאחר הוא ישבע אותו אחר שהן שלו ונותנים אותו לו ואם היה במקום אחר מעכב הדבר עד שיביא ויתברר הדבר ואם היו עליו שטרות לעכ"ום מחובו' ומקח וממכר אין חוששין להם שאין לוקחי' ממונו של ישראל ומעמידין אותו עד שיטלוהו עכ"ום משום שיכניסוהו לבית הסוהר שאין על התובע זה מן ישראל כלום שיפדנו מן הסוהר בממונו ואם היו השטרות של עכ"ום עיסקא ונתברר שאותו ממון היא בעצמו לעכ"ום מניחין אותו לעכ"ום ואם לא נראה הדבר יפה בעדות ברורה מהוא לעכ"ום אלא ביציאת קול בעלמא אין מניחין אותו לעכ"ום עד שישבע ישראל הנתבע שהוא לעכ"ום ומה שיש לו אצל אשתו מבגדים דוקא אין לב"ח לגבות מהם ע"פ מ"ש ההלכה אחד המעריך את עצמו והמקדיש את נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו לא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן. והטעם בדבר לפי שמשעה שנתן להם קנו א תם ויצאו מרשותו לפי' אין הקדש חל עליהן וכן אין לב"ח לגבות מהן אבל כלי זהב ובדולח לא הזכירה אותם ההלכה לפיכך אין לנו לדמותו לבגדים בלא ראיה וכל שכן שכלי זהב ובדולח אדם