רי"ף מו

הוא באותה שעה לשני אנשים עיני העדה ומסר לפניהם מודעא ואמר זה הקנין שהם קונים ממנו אונס הוא שאם לא אתרצה להם אפסיד כל ההוצאה שהוצאתי בחופה בסעודו' ואין לך אונס גדול מזה וקנין זה אינו ברצוני ואחר הנשואין אוציא אותה למקומו שאין לי פרנסה במקום זה ונכתב התנאי שהתנו עמו בשטר הכתובה והעידו עדי המודעא (בעצכום) ולאחר כן בקש להוציאה והביא עדי המודעא ואבי הכלה טוען שאונס זה אינו אונס ועוד כשהעידו עדי המודעא בשטר הכתובה בטלה עדותן לענין המודעא היש מן הדין להוציאה (למקום שהוא רוצה) או לא

תשובה כך ראינו שמודעא זו אינה כלום שהאונס שהזכיר אינו אונס לפי שכל מה שהוציא בכסות ותכשיטין הכל קיים ולא הפסיד אותה שעה כלום ומה ששגר לה מסבלונות יש לו מן הדין להוציא ממנה לפי שכיון שלא התנו עמו בשעת הקדושין שלא יוציא אותה הרי (נתרצתה) שיוציא אותה לפי שהדבר ידוע שרוצה לחזור למקומו וכיון שחזרה בשעת הנשואין להתנות עמו חזרה בה ומשום כך שאמר שמחזרת הסבלונות ע"פ מ"ש הדרא בה איהי אפילו רישא דיוקא הדרא ולא נשתייר מן ההוצאה אלא לחם ויין וחופה ואם מנהג חתן באותו מקום לעשות כן רואים הכל באילו שגרו אליה בסבלונות ועוד שהוא בדינא דגרמי וחייבת היא לשלם הכל אי הדרא בה הילכך אין זה אונס שהיה יכול להוציאו ממנה בדין ואם אין מנהג כל חתן לעשות כן אלא הוא מעצמו עשה ליהנות בו ולשמוח כבר נהנה ושמח וכמי שהגיע אליו ואין אונס כאן ותנאי קיים ואין מן הדין להוציאה ממקומה וידור עמה

קפו שאלה מי שהרים על בר ישראל בשוקים של עכו"ם בדברים שבא בהם לסכנת ממונו ולא נתברר לעדים אם נתכוון לאבד ממונו או לא נדון בהם כדין גורם א"א ביה עביד איניש דגזים ולא עבוד

תשובה אם בר ישראל זה בא בשביל דברים אלו לסכנת ממונו ה"ז מסור שוין משניהם גרמו איבוד ממון ואע"פ שאמר לא הייתי מתכוון אינו נאמן כשאמר לפני אותן העכו"ם שמעו אחרים וחברך חברה אית ליה ומסור ששאלת עליו אם הוא בכלל פסולי עדות ודאי הוא בכלל פסולי עדות שאם מוסר ממון חבירו לעכו"ם כ"ש שימסור ממון ישראל לישראל בעדות שקר אצל העכו"ם לאבד ממונו שו חבירו שלא במסורו' אם פרע אותו דבר שגרם איבודן כשר ואם לא רצה לפרוע הוה ליה גזלן ופסול

קפז שאלה ועל זה שאמרת הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כ"ש קנה ואמרינן בגמרא משום דתלש כל שהוא קנה אר"ש באומר לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקנה כ"מ שיש עליה בדמים או אפילו שלא בדמים דא"א בדמים קשיא לן הא דתנן כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכבר אמר נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כלומר אם זה נוטל דמי הפשתן למה צריך לתלוש כלום והלא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ויקנה כסף

תשובה לא עיינת בשאלה זו כהוגן לפי שעלה על דעתך כי הפשתן זהו כקרקע ואינו כן כמו שאתה סבור כי כל הנמכר מן המחובר לקרקע על מנת שיתלוש הרי הוא כמו מטלטלין ואינו כקרקע אין לו בו הנאה אלא לאחר טלטולו ומשום כן אמרו משום דתלש כל שהוא כי המטלטלין אינם נקנים במשיכת מקצתם כדאמר התם כור בשלשים סלע בסלע אני מוכר לך א' א' קנה והשאר ל"ק ומ"מ כי מה שנמכר מן המחובר על דעת לעקור ולתלוש הרי הוא כמטלטין יש לנו ראיה בכתובות כדאמר כל העומד לגדור כגדור דמי פירוש שהוא כמטלטלין ואין האשה והבנות ניזונות אלא ממקרקעי וכמדומה לנו שהטעה אתכם בדבר מה שראיתם בתלמוד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמשה רבי מאיר מחייב וחכמים פוטירן שכל ממחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואוקימנא בענבים העומדים ליבצר ואין אנו רואים ממקום ההוא שכל המחוב' לקרקע הרי הוא כקרקע כי אלו י' הגפנים טעונו' העומדות ליבצר לא מסרן לו לא הן ולא פירותיהן אלא לשמירה ולא לתלישה וכשתבען ממנו תבען הן ופירותיהן כענין שמסרן לו טעונו' ועומדו' ליבצר אבל נמסרו לו לתלישה הרי נחשבו' כתלושות אבל מי שקנה כלום על דעת לתלוש אותו אינו כמחובר דלא סגיא דלא נתלוש יתיה ולולי זה שאמר יפה לי קרקע כל שהוא וקנה מה שעליה לא היה קונה אלא מה שתלש בלבד

קפח שאלה ראובן נפלה קטטה בינו ובין אשתו ונשבע שבועה חמורה שלא ישוב למקומו אא"כ יזמין לו העקום ממון הרבה וכשיחזור חזור יקח אשה אחרת לאלתר לפי שהקניטתו והלך ונתעכב זמן הרבה ולא הזמין לו המקום כלום ובקש לחזור למקומו ואפי אילו הזמין לו המקום ממון לא היה מוצא אשה הגונה לו ילמדנו רבינו

תשובה שבועה זו שנשבע ראובן לא יפה עשה לפי שיש עליו לאשתו דינין ואינו יכול לזוז מהם כל זמן שלא גירשה כמו העונה וזולתם הילכך שבועה זו שבועת שוא ויש מן הדין שיחזור לאשתו ואפי אם לא נזדמן לו ממון ולא אשה וכיון שהוא שוגג בשבועתו זו הרי הוא פטור כדאמרינן בשבועות שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור וכן לענין נשואי אשה אחרת אם אינו יכול לעמוד בספוקי שתיהן או לא מצא אשה הגונה לו פטור משבועתו כדאמרינן מעשה באשה אחת שנשבעה כל מי שיבוא אלי איני מחזירתו ובאו אליה ב"א שאינן הגונים ואמרו חכמים לא נתכונה להם אלא להגונים לה

קפט שאלה ראובן הלך למדינת הים והניח אשה ופסק לה מזונות וארכו הימים והיה משגר לה מזונותי' וכשחזר הוציאו אביה ואמה פנקס ויש בו חשבון ממון ואמרו כ"ז הוצאנו על אשתך במזונות ובכ"צ וא"ל אני