רי"ף מה

הים לא חי ולא מת

תשובה משאל"ם אין לאשתו היתר עד שיבא מי שיאמר כי ראיתיו אחר שהשליך לים אותו מת ואני הכרתי בו שהוא בעצמו ואם עכו"ם מסיח לעי תומו בכגון זה אשתו מותרת ואם לאו אשתו אסורה שאם אומר מת ולא ראיתיו מת אין ניתרת על פיו

קפב שאלה ראובן הוציא שטר ובו שלשה עדים הראשון כשר והשנים קרובים אהדדי וטען שמעין כי שטר זה פסול וראובן אומר זה העד השלישי שהוא קרוב לפני מוסף הוא כי העדות מתקיימת בשנים ושמעון אמר כיון שהעדים נתכוונו שלשתן אע"פ שלא העידו זה בפני זה אמרינן בהו' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. וכן יודנו רבינו עדים שחתמו על השטר ואחר כך חקר אותם ב"ד על אותה עדות וחזרו בהם ואמרו שזו העדות טעינו בה ולא היה בדעתנו כמו שהוא בשטר וראובן אומר אין לכם לחקור בהם שהעדים חתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושמעון אומר אלו העדים ראו העדות נכונה ונכתבה אותה עדות בעצמה היינו אומרים כן אבל עכשיו כמנשאלו על מה היה קודם היום יש לחזור ולהתבונן ממה שהטעית אותה. ויורנו רבינו אלו העדים אם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר אלא מפיהם יודעין אותו היוכלו לחזור בהן ולהוסיף או לגרוע או לא

תשובה מי שאומר שהעד השלישי אין צריכין לו אם ר"ל שהשני עדים לא הוצרכו ולא נתכוונו להעיד עמו אלא שהוא חתם שלא מדעתן זו היתה טענה יפה לולי שהעדי' אומרים שנתכונו שלשתן להעיד הילכך רואין אילו העדים יודעין יפה בענייני העדות ויודעין שהקרובים פסולים להדדי אין שומעין להם אלא אומרים בהם עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם אינן בקיאים בעדות שומעין להם ראיה לדבר מאי דאמרינן ההוא גברא דהוה חתים בה רבה בר חנן וכו' ואמרינן נמי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד חוב אינו חוזר והגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק. מה ששאלת על עדים החתומים בשטר ואח"כ חזרו בהן ואמר זו העדות היתה אצלנו על פה ולאחר זמן בא העדות והטעה אותנו וחתמנו ולאחר כן נתברר לנו שלא היתה עדות כתקונה. כך ראינו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין שומעים להם ונחשוב כאילו אמרו אנוסים היינו דאונסא דליכא שמיה אונסא כדאמרינן התם את לבך אנסך ומש"ה מנעו חכמינו ז"ל כשבא העד עדות שיזכירו בב"ד כמ"ש והלכתא לעצמו לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לעצמו כי הא דרב אשי

קפג שאלה ראובן כשבקש לישא אשה כתב חוב על עצמו לאח ושמעון באלף דינרין ונתן השטר ביד לוי בתורת פקדון וכל זה שלא בפני שמעון ומת ראובן והניח אשה ויתומים והניח ממון ביד אחיו שמעון וכשבקשה האלמנה והיתומים ממנו אותו ממון אמר יש לי על אחיו שטר באלף דינרין והניחו אצל לוי ונשאל לוי כיצד הניח ראובן את השטר אצלו והשיב לו בתורת פקדון הניחו וא"ל הזהר בו יודיענו רבינו אם יש מן הדין שישיב לוי את השטר לשמעון או לאו כיון שלא נתן רק לפקדון

תשובה כיון שלא אמר ראובן ללוי תן שטר זה לאחי שמעון הוא כאילו לא יצא מרשותו ודומה למה ששנינו מי שעת ונמצא דייתיקי חגור לו על יריכיו זו זו אינה כלום ואיתמר נמי סמפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שכתב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול ללמדך מכל שטר היוצא מתחת ידי המלוה אינה כלום. והממון שיש לראובן אצל אחיו שמעון אם הוא בעדים שלא יוכל לכפור בו מוציאין אותו מידו אע"פ שאמר יש לי עלי אצל אחי ממון אחר ואם אינו בעדים יוכל לכפור בו ואם אמר יש לי ממון אצלו כיוצא בו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין מוציאין מידו כלום

קפד שאלה ראובן לקח משמעון בפרקמטיא ביותר ממה ששוה לפי שאחרו בדמים וכשהשלים הזמן תבע שמעון את ממונו ולא היה אצל ראובן כלום וכתב לו על עצמו אפותיקו על קרקעותיו ונתנה לשמעון שיאכל פירותיהן בכל שנה ויפחות מסך הממון עד שישתל הכל והשט' כתב בכך ואכל שמעון את הפירו' איז' פנים וכל זמן שהיה הק"בה מרויח לראובן כלום היה נותן לשמעון מסך השטר ולאחד שנפטר שמעון עשה כן לאשתו ובשטר אפותיקי נאמנות וכשנפטר שמען תבע בנו את ראובן בכל מה שהיה בשטר ואמר לו ראובן לא נשתייר לו אצלי אלא מקצת לפי שהייתי פורע אותו בכל יום לאביך ולאמך והנה אמך הודית לי בכך ואביך אכל פירות נכסי כל זמן זה וכן שמעון אומר אני איני יודע ממה שאתה טוען כלום היש בהודאת האם ממש או לא

תשובה אם יש לראובן עדים שמעידים כמה היתה שוה הפרקמטי' בטעה שלקחה משמעון אינו נותן לו אלא מה שהיתה שוה בלבד וכן זה שהתנה עמו שיאכל פירות נכסיו בסך השטר אם יש לו עדי' בכך מפחי' לו מסך הנז' ואם אין מתבר' לו כמה היה אוכל מן הפירות בכל שנה ושנה אלא שיודעים כי אכל אותן כך וכך שנים עושין פשרה ביניהם ע"פ כ"א הבק אין וזה שאמר ה תום איני יודע אין חוששין לידיעתו אם העדים יודעין ובן אין מעכבין את הדין עד שיגדיל משום שהוא תובע ולא נתבע וכן הנאמנות אין מועלת עם המעידין שאפילו היה שמעון קיים והעדים מעידים לא היה נאמן שראובן זה לא האמינו אלא על עצמו אבל במקום עדים לא

קפה שאלה ראובן יצא ממקומו ועזב את אשתו ומחיתו וסחורתו ונשא שם אשה אחרת ולא התנה עמה בשעת הקדושין שידור עמם במקומה וכשהגיע זמן הנשואין בקשו להתנות סידור עמה ושלא יוציא אותה ממקומה וחזר