רי"ף מד

ידוע בתלמוד דסתם מתניתין רבי מאיר היא. והשנית כי התוספתא אמרה המושיב את חבירו בחנות למחצה שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל דברי רבי מאיר. והשלישית כי התלמוד הורה כן ואמר תינח בפועל בטל ואילו לא היה סתם רבי מאיר ומצינו ורבי מאיר אומר בין מרובה בין מועט ידענו כי הפירוש הפועל בטל לרבי מאיר היא ובין מרובה ובין מועט כפי התנאי שהתנה בעל הממון עם החנוני ועל עי מה שפירשו ולא תימא דרבי מאיר דסתם מתניתין חולק עם דבי מאיר דברייתא דאמר בין מרובה ובין מועט דאם כן הוה לה לגמרא למרמי דרבי מאיר אדרבי מאיר ולפרוקי תרי תנאי אליבא דרבי מאיר אי נמי פרוקא אחרינא ומדלא מקשינן שמעינן דליכא פלוגתא בין מתניתין וברייתא והלכתא בהדין מימר דרבי מאיר חדא דסתם מתניתין ומחלוקת דברייתא הלכה כסתם ועוד דגמרי דשקיל וטרי אליבא דרבי מאיר ומפרש מימריה וקאמר מאי בפועל של אותה מלאכה וכו וצריכא דאי אשמועינן וכו' מדפרש מימריה שמע מינה הלכתא כוותיה ועוד דחזינא שמעתתא דרזלא אליבא דרבי מאיר. ואיצטריך להני ראיות לאפוקי מימרא דרבי שמעון ולברורי דלית הלכתא כוותיה אבל רבי יוסי הא איתוקם ליה בשטה וצריך אתה לידע כי דין זה צריך שיהא קצוב נו שכירות ידועה בכל יום שאינו אלא כמושיב חנוני וכיוצא בו בלבד שהוא מבטלו ממלאכתו בכל יום תדע שכן אמר התלמוד מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל וכו' ואמר התוספתא המושיב את החנוני בחנות למחנה שבר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו עניו על החנות בשעה שהוא עוסק באומנותו ואמרה נמי המושיב את חבירו בחנות לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים ואם לקח ומכר השכר לאמצע ועל זה פוסק לו שכירות כפי שהוא בטל ממלאכתו אבל מי שאינו בטל ממלאכתו דין אחר ולקמיה מפרשינן ליה והאי דאיתמר בגמרא דבני רב עיניש נפק עלייהו שטרא דהוה כתיב ביה פלגא בתגר ובהפסד אתא לקמיה דרבא אמר רבה רב עיליש גברא רבה ולא סגי איסורא לאינשי וה"ה אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר הלכה היא ורבותינו התירו דבר לפי שהוא שוה לסתם מתניתין כ' אילו חלקנו אותו חלק הנוטל העוסק בסחורה מבעל ממון מוספי על המחצית היה מגיע ממנו בכל יום כמ"ש במשנה וכיון שנרצו בו שניהם היה מותר וצריך אתה לידע כי המשנה למחנה שכר ולא יתן לו מעות ליקח פירות למחצה שכר והתוספתא שאסר המושיב את חבירו למחצה שכר לאו דוק' ממש אלא פלוגת או מחצה או שליש או רביע בשל מה אשר התנו זה עם זה מותר וכענין נה בכתוב יחצוהו בין כנענים. וא"ת א"כ שהעיסקא מותר לשליש למה אמרו רבותינו האי עיסקא פלגא מלוה ופלגה פקדון אסרו רבנן מלתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה. יש להשיב אא התנו רבותינו שלא תהא עסקת אלא פלגא מלוה ופלגא פקדון אא להודיען שזה ראוי לו מן הדין הריוח מה שהוא אא והשאר בתורת פקדון אבל אם לא רצה ליתן לו אלא שליש מן הממון או רביע והשער בתורת פקדון ולא תאמר כי יש צד ריבית כמו שאין בפלגא צד ריבית כך אין בתרי תלתי או תלתא או רביעא צד ריבית אלא הכל בשוויים. ומצינו לדבר ראיה בתוספתא והוא הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות מהנה שכר לא יאמר לו הרי הן עשויות עלי למחצה לשליש ולרביע פירוש בלא שכירות אלא מחשב עמו שכר בטלה ואם הוא הפקידן אצלו ואמר לו הרי הן עליך למחצה שכר לשליש ולרביע הרי זה מחשב עמו שכר בית ושכר בטלה מעכשיו. הרי נתברר שאם לא נתן לו שכר מותר למחצה ולשליש ולרביע וכן נמי פירש בתלמוד אמר רב מותר שליש בשכרך מותר פנוני שאם נתן אדם מאה דינרין ליקח בהן פרקמטיא והתנה עמו שכל מה שירויח עד כדי רמש הממון נוטל אותו בשכרו. הרי מפורש בתלמוד שמותר ליטול זה שני שלישין וזה השליש ולא חילקו רב ושמואל אלא בשכירות שרב מתיר כה"ג כשהיה עסוק אחר עם הנשכר לעצמו כדי שיעשה הכל והיינו דאקשינן רב לית ליה האי סברא כלומר דקונין לו דינרין והוא אמר רב ריש עגלא לפטומא מתי לאו דאמר מותר שליד לא או מותר שליש או ריש עגלא לפטומח ולא סמכינן אהאי פירוקא ופרקינן פירוקא אחרינא איבעית אימא כי קאמ' רב מותר שליש בשכרך מותר כגון דאית ליה תורי לרדיא כדאמרי אינשי גביל לתורי גביל לתורי והלכה כרב דהלכתא כוותיה באיסורי ואיתחזי מהאי מימרא דלא אפלוג רב ושמואל בשכירות כה"ג אלא כגון דאית ליה תורי לרדיא אבל אי לית ליה רב ושמואל מודים דקונץ בו דינרין וזו השכירות אינה בחנוני וכיוצא בו שהוא בטל כל היום אלא במי שהוא בטל מקצת היום ולהכי פוסק לו דינרין בלבד. וזה הדינר הוא של כסף חלק אחד מצ"א חלק מדינר של זהב וכן זה הדינר אינו דינר ממש אלא מה שהתנו זה עם זה הן פחות הן יותר. הרי נראה מכל מה שהקדמנו כי אין פוסקין שכירות בכל יום אלא לחנוני וכיוצא בו ואתחזי נמי שהעיסקא לשליש ולרביע מותרת ואין בדבר הפרש בין חנוני בין זולתו לפי שנוטל שכירות בכדי בטילתו והכל בין חנוני זולתו יש להם שכר מה לא היה ראש הממון ביניהם אבל הטיל זה לכיס וזה לכיס אפילו הטיל לזה הרבה ולזה מעט אין לו שכירות כדאי' ר' אלעזר מהגרוניא הוה ליה ההוא אריסא דהוה יהיב ליה זוזי וזבין תורי וכו'. ואתמר נמי אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע ואין כאן שכירות

קפ שאלה כיון שדין דמאן דמורי במים שאין להם סוף שהוא בר שמת' מי שהיה בר הוראה ולא הורה אלא שנשא אשה בעצמו משמתינן ליה או לא

תשובה אם היה בר הוראה ולא הורה משמתינן ליה מפני שהתיר ספק אשת איש

קפא שאלה היאך יהיה הדין מי בטבע במים שאין להם סוף אם תהיה לעולם אשתו אסורה ועגונה או נאמין דברי עכו"ם עליה שיאמר מת והוא לא יצא לשפת