רי"ף מג

בשעה ששגר לה הגט כיון שלא נתן לה הגט אלא לאחר שפייסו אותו ולא נתפייס נותן לה כתובה. ומה ששאלתם בענין שפחתו פחתו לי ואם הותירו הותירו לי וכו' כך ראינו שאינו לא הזכיר בכתובה דבר זה היינו הופכין את כל הכתובה לנכסי צאן ברזל וכל שכן אם הזכיר בכתובה אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו אבל מנהגכם אין אנו יודעין אותה ולענין המטבע ששאלתם כך ראינו אם יש בכתובה מטבע ידוע תגבה אותו מטבע ואם אין בכתובה מטבע ידוע תגבה מן הפחות כמו בכתב המשנה נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל

קעז שאלה ראובן העידה אשתו על עצמה בקנין ואחר כך העיד על עצמו בקנין כי נתנו במתנה לשמעון אחיו של ראובן הבן הידוע להם וכתבו בכך שטר ועבד שמעון את הגן ואכל את פירותיו ואחר כך מת ראובן והניח בן ובת וכיון ששדכו את הבת פסקו אותה אמה ואחיה בנדוניא חת הגן ושמעון מצוי ולא מחה ושתק עד שגמרו את הקדושין וכנס חותה הבעל לחופה ונכתב הגן בכתובה ולא מיחה שמעון כי היה סומך על שטר המתנה שבידו ומת שמעון לאחר שכנסה הבת לחופה בימים מועטים כמו עשרים יום וירד בעלה לאכול פירותיו וכשתבעו אלמנת שמעון ויתומיו שטר המתנה לא מצאו אותו ולאחר כן נשאת אלמנתו של שמעון ולאחר זמן הודיעה בעלה בכל הענין וכשחקר הבעל את הדבר מצא עדי מתנה בעצמן וחדשו לו את השטר ועשו זמנו כאותו זמן שכתבו אותו לפי שלא היו בקיאים שאבד להם השטר ולא כתבו ונתאחר העדות זו בידינו עד זמן זה והוציאו יתומים של שמעון השטר המחודש ותבעו בתו של ראובן ובעלה המתקיים בגן ואמר זה השטר מזוייף לפי שלא הזכירו העדים בו כי היתה העדות אצלם מוקדם ונתאחרה העדות עד זמן זה והשיבו יורשי שמעון ואמרו הנה העדים מצויין ונשאלו העדים ואמרו שעדותם חיה בחיי ראובן ושמעון והם טעו שלא הזכירו כן בשטר וטענו יורשי ראובן הרי פסקו את הגן בנדונית הבת ושמעון חיה ולא מיחה ואמרו לו יורשי שמעון זה שלא מיחה לפי שסמך על שטרו ושלא רצה להפסיד קדושי בת זו עד שתנשא וכשנשאת חלה ונפטרה לגן עדן יורנו מורינו עיקר הדין

תשובה כיון שכתב ראובן לשמעון הגן בכתב מקויים והעדים מעידים בכך נעשה הגן ברשותו מאותה שעה וכל שכן שאכל את הפירות אחר כן ולא עוד שמת ראובן ולא ערער על שמעון הילכך אע"פ ששתק שמעון בשעה שפסקו הגן לבת אין מוציאין את הגן מחזקת שמעון לפי שלא החזיק בו בעל הבית שני חזקת כיון שלא טען שמכרו לו או שנתנו לו במתנה אין לו בה חזקה כמו שכתבו שלא אמר לו אדם דבר מעולם אינה חזקה הילכך באלו העניינים מעמידין את הגן ביד שמעון ואינו צריך לאותו שטר המחודש אבל יש לכם לידע שזה השער המחודש כשר הוא כי זה שכתב ההלכה אין כותבין שתי שטרות על צדה אחד אינו אלא משום דילמא טריף והדר טריף תדע שאם לא היה באחד מהן אחריות כותבין שתי שטרות וכן שטר מתנה שאין בה אחריות אה אבד כותבין אחר לפי שאין חוששין שמא יטרוף ואינו אלא כד שתיקום ארעא בידים אלא שהיה לעדים להזכיר זמן שעבוד ואם לא עשו אין השטר בטל

קעח שאלה ראובן מת והניח אשה וחמשה בנים ומקרקעי ומטלטלי ביד אשתו ושטר שתתפרנס מן הכל כל ימי חייה ואחר כך יחזור הכל לבניו ויחלקו בשוה והיא ראובן בשעת הצוואה שכיב מרע ואחר כך מת אחד מבניו שהוא תחת הגדול ולא הניח בנים אלא אשה בלבד ועמד אחיו הקטן וייבם את אשת אחיו לאחר שחלקו האחים כל מה שהניח האב הנפטר ונטל היבם חלקו מהם בכלל אחיו ולאחר זמן הודיעו את זה המייבם כי אותה חלוקה לא היתה בבית דין וכשתבע את אחיו אמרו אין אנו מחזירין לך אלא מה פירשנו מאחינו אבל לא מה שהיה לנו מירושת אבינו כי אמר עדיין אמנו בחיים נתעכב הדבר עד שמתה אמם ולא נשבעה שבועת אלמנה ולא נתנו למיבם ממה שהיה לאחיו בנכס' אביהם כלום יורנו רבינו אם צוואה זו נכונה לפי שהיה חולה אם לאו ואם יירש המייבם חלק אחיו הנפטר ואמו עדיין בחיים

תשובה עייננו בשאלה זו והיא מוכחת שנתן לאשתו הפירות שתזון בהן כל ימי חייה ולכשתמות תחזיר הכל לבניה וקיימא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואם כן כיון שנפטרה האשה קודם שתשבע ולא החזיקה בכלום מהנכסים בגוף וכן בנכסים כולם משע' פטירת אביהם וים מן הדין שיטול המייבם כל חלקו של אחיו הראוי לו מירושת אביו לפי שאחיו הוחזק לו כשהוא בחיוב וכן הדין

קעט שאלה שעל פירוש הא שמעתתא שהוא בפרק איזהו נשך איתמר במתניתין אין מושיבין חנוני למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו ולא יתן לו מעות ליקח בהן עירות למחצה שכר אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל ופירש התוספתא כפועל בטל והאסיקו התלמוד פירוש מאי כפועל בטל של אותה מלאכה הבטיל מניה. ופירוש הדבר שרואין מלאכתו של חנוני שהיה עושה קודם לכן כאילו היה תופר ונוטל פשוט בכל יום שמוצא לתפור ואומר כמה תפחות מן הדמים שאתה רוצה ליטול כשאתה יושב ובטל ומה שרוצה ליטול כמותו נותנים לו בכל יום שיושב באותו עסקא ואינו דבר קצוב אלא לפי מלאכת החנוני וכפי רצונו ליטול כשהוא בטל כי יש שרוצה אפי' מעט ומשום הכי מצינו שסתם מתני' רבי מאיר היא דאמר כמה שכרו בין מרובה בין מעט ורבי יוסי אומר (אפילו לא בטל) ממנו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחד זהו שכרו ורבי שמעון אומר נותן לו שכרו משלם זהו שאמר רבי מאיר בין מרובה בין מעט ולא נתן קצבה הוא כמו שפירשנו וזה שפירשנו כי סתם מתניתין דאין מושיבין חנוני למחצה רבי מאיר היא יש לנו עליו שלש ראיות. אחד הדבר