רי"ף מב

תשובה עייננו בשאלה זו וראינו שיש בה עדו' לסמוך עניו הלכך מה שטוען שמעון כי קנה מן העכו"ם הוה ליה לישראל הבא מחמת עכו"ם ואמרו רבותינו ז"ל ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה לעכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר הילכך רואין אם יש ביד עכו"ם שטר מקויים בערכאות של עכו"ם שהוא ראו' לדון בדיני ישראל שקנה מראובן החצר תשאר החצר לשמעון שקנה אותה ממנו ואם לאו תחזור לראובן מה שהחזיק בה שמעון שני חזקה לא יועיל במה שהקדמנו ישראל הבא מחמת עכו"ם וכו' אבל יש על ראובן שבועה שכשמכרה העכו"ם לשמעון שמכר חצר שאינה שלו וכי לא היה לו בה לעכו"ם כלום ואחר כך תחזור אליו

קעב שאלה ראובן היה לו חצר וחמל על אחותו ושכנה עמו בחצר וכשנשא ראובן זה אשה הביאה לו חצר אחרת ושכן בה והניח בחבירו את אחותו והוא מוציא אליה משלו ולאחר שנשאת הוצרך ראובן למכור החצר ואמר צאי ממנה אמרה לו היא כשתבע אותי בעלי לארס פסקת אותו לי בנדוניא וגרש אותי הבעל והוו להו אחד עשר שנים אמר לה ראובן לא פסקתי אותה ליך אלא על דעת שתכנסי עמו לחופה אבל לאחר שגרשך שלי הוא

תשובה אם כן הוא כמה שכתוב בשאלה כי ראובן היה מוציא משלו בפרנסת אחותו וכי שכן אותה בחצר אין לה בחצר חזקה לפי שהוא כמו האב עם הבן שנאמר בהן אין לאב חזקה בנכסי הבן וכו' כי אינם זה על זה ראובן זה ששתק לא שתק אלא מפני שחמל על אחותו ואילו לא היה לו חצר היה משכיר לה חצר במה שתדור

קעג שאלה שמעון עני ביותר ויש עליו חובות וקנה יין מן שרה שני רביעיים וחצי בזהב ועשה באחור אבעה חדשים וכשהוציא את דמיו בצרכו נאבד ממנו אמר לה לזו שרה כי המכירה אינם יפה ולכשישלים הזמן אין לך מן הדין ליטול אלא מה שהיה שוה בעת המכירה הלכה שרה וצעקה לנשיא ובקשה ממנו שיכוף את שמעין שיחזור לה את היין והיא דעה שכבר אבד אמר שמעון לנשיא זמני ליפרע אינו אלא מהיום ולששה חדשים וכשיגיע הזמן אני אפרע לה את הכל וקנו ממנו על כך לפי שהיה אנוס לא היה לו לפרוע ולפי שכפו אותו לפרוע והיה שטר מכירת היין בשם שמעון ואשתו וקנין המחילה בשם שמעון לבדו ולא ידעה אשתו בדבר כלום ושמעון אין לו כלום ואשתו יש לה נכסים יורנו רבינו

תשובה אין מן הדין שיפרע שמעון ואשתו אלא מה שהיה שוה היין בשעת מכירה ולא יותר ואותו קנין שקנו ממנו במחילה האונסה כאונס היה ואין משגיחין עליו

קעד שאלה בעלי קרובות כגון בעלי בנות דודו וכיוצא בהן פסולין להדדי לענין עדות או לא

תשובה כך ראינו שאין בעלי בנות דודו וכיוצא בהן פסולין להדדי אלא בעל האם עם בעל הבת שאמרינן בהן הבעל כאשתו לפי שבעל האם פסול לחורגתו ובעל האחיות נמי הם פסולין להדדי כדאמרינן וגיסו והשאר מבעלי הקרובות כשרין להדדי שאילו היו פסולין היתה ההלכה מזכרת אותם כמו שהזכירה אלו וליכא למימר שהזכירה אלו והוא הדין לשאר לפי שאלו קרובים יותר מן השאר ואין למדין לרחוק מן הקרוב ואין ראיה לכשרותן יותר מזו

קעה שאלה היה לראובן קרקע ונפטר וירשה אות' דינה אחותו מתה דינה לאחר שהיציאה מקצתם לנדונית רחל בתה וירש שמעון בנה את השאר ולאחר שלש פנים תבעה רחל אחותו את יורשיו בשאר הקרקעות והוציאה שטר מתנה כי ראובן נתן לה אותן קרקעות כלן לאחר מיתה במתנה וטענו יורשי שמעון כי מורישנו החזיק בהם יותר משני חזקה ולולי שקנו שמעון ודינה אמו אותן קרקעות מרחל לא היו אוכלין בה והיא שותקת

תשובה ראו כמה היו ימי רחל בשעת מיתת ראובן שכתב לה הקרקעות במתנה ואם היתה קטנה אין עליה חזקה כדאמרינן אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל אלא שיש על בית דין לחקור על מגמת זה שלא יתכן שישתוק אלא אם כן היה בדבר רמאות

קעו שאלה ראובן נשא אשה וישב עמה שתי שנים ומחצה ובסופן רצה לצאת ממקומו מן מלקה ולא רצתה אשתו ונפלה ביניהם קטטה וקם בלילה אחד והכה אותה עד משמעו שכיני' ומצאה בענין זה ולא מצא בבית כלום וטען הי היא נטלה הכל והיא אומר לא כי הוא אלא הוא נטל הכל ונתנם ביניה' פשר' עד שכתבו כל מה שהיה אצלו ואצל' והכיר שאבד מן הנדוניא כמו מאתים דינרין ופירש ממנה כמו ששה חדשים ובכללם פייסו אותו לחזור בו ולא רצה ובקש' ממנו גט ופגרו לה ובזה הזמן לא הוציא עליה כלו' ועכשיו בקש הבעל מחילה ממנה והיא אומרת תן לי מה שיש לי אצלך ואחר כך אמחול לך וטען הבעל בי אין לה עליו כלום כי כל מה שהיה לי אצלה הוא והיא אומרת כל מה שהיה לי אצלו מנדוניא וזולתה הכל הוצאתי בפרנסתי בזמן זה ואין הכל מגיע לסך מאתים דינרין שהפסיד לי מנדונייתי והם יש מן הדין אני אשבע על הכל והוא יתן לי כתובתי והוא אומר מורדת היא ואין לה כתובה וכתובתה כתוב בענין הנידוניא אם פיחתו פיחתו לי ואם הותירו הותירו לי ותבעה האשה כל סך כתובתה והוא אומר אע"פ שכתוב בכתובתה אם פחתו פחתו לי ואם הותירו הותירו לי אין חוששין לכך ואין עלי לפרוע המנהג וסכום הכתובה כולה ממטבע ידועה ועכשיו נשתנה אותה מטבע יורנו אדוננו עיקר הדין הזה ומאיזה מטבע תגבה

תשובה כך ראינו שאיש זה חומם את אשתו ואין מן הדין להעתיקה ממקומה למקום שהוא פחות ממנו כדאמרינן אין מוציאין מכרך לעיר ולא מעיר לכרך וכן לא יעשה בפרישתו ממנה ואם בן יש מן הדין שיגרשה ויתן לה מה שכתוב בכתובתה אלא שצריך לפייסו תחלה ואם לא יחזור בו יגרש ויתן כתובה כמו שהזכרנו. ואם נגמרו ביניהם אלו