רי"ף מא

להזהר ממנה כי לא הזהיר המקום בנדות אלא בבנות ישראל אבל עכו"ם לא

קסז שאלה ראובן מת והניח בנים ואלמנה ואחר כך לזמן מרובה הוציאה שטר חוב שהיה לראובן מוחזק על חצירו של שמעון בתור' אפותיקי ובו שני עדים לוי ויהודה ושמעון טוען ואומר לא היו דברים מעולם וטען הלוי העד קרוב לאחי ראובן והעדים מעידים בכך ושאל בית דין ליהודה העד השני אם הוא נודע לו שהעיד עם לוי זה הפסול ואמר כן ידעתי שאני מעיד עמו אלא שלא הייתי יודע אם היה פסול אם לאו ונפל בדבר מחלוקת בין התלמידים יש מהם שהורה כי עדות יהודה נכונה ויתחייב שמעון שבועת התודה לפי שלא היה יודע כי היה פסול ומה שכתבו רבותינו ז"ל אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה כשידוע שהוא פסול ואם לא ידע עדותן נכונה. ויש מהם שהורה עדות יהודה בטילה ויתחייב שמעון חרם סתם ואם כי עדותן בטילה שאמר בין ידע ובין לא ידע שהוא פסול עדותן בטילה כי התלמוד לא אמר אלא כשהודה העד הראשון כי לא בא להעיד עמו והביא ראיה ממה שאמר כי אתו לקמן אמרי להו למיחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון וכו' ולא אמר התלמוד ידיעתו פסול הוא או לא כי לוי הקרוב חתם בשטר קודם חתימ' יהודה יודיענו רבינו וכן יודיענו כשבא לפנינו שטר מקויים בנאמנות בזה הלשון כל זמן שפטר זה בידו יהא נאמן בדיבורו הוא ושלוחו והבאים מכחו היש בלשון הבאים מכחו לפטור את היורשין משבועה או אין היורשין נכנסים בכלל הבאים מכחו

תשובה זהו שאמר העד השני לא ידעתי אם קרוב הוא אם לאו רואים אם אינו רגיל אתו יתכן שלא ידע אם הוא קרוב אם לאו ועדותו כשירה כמו שכתבו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתון וכאשר קבלנו עדותן כשאמרו למיחזי אתיתין כך נקבל עדות כשאמרו לא ידענו שהוא פסול. ומה שהורה התלמיד שיפסל יהודה משום שחתם לוי תחלה אינו כי דבר זה מוסיף ליהודה כשרו' ואילו היו שנים אלו שהעידו וגם הפסול הפני ולא ידעו שהוא פסול היה השטר מקוים כי אין מפסידין את השטר מספק ולפי שאין שם אלא עד אחד ישבע שבועת היס' ובלבד שיבא התובע בטענת בריא. ומי שהאמין חבירו בשטר והבא מכחו היורשים נמי נאמנים כי הם הבאים מכחו ומקבל מתנה נמי בא מכחו אבל אילו אמר הוא ויורשיו אזלא היו נאמנים אלא יורשין בלבד אבל מקבל מתנה לא

קסח שאלה ראובן היה לו שטר חוב על שמעון והרשה לוי לתבעו ואבד ממנו שטר זה בין באונס בין בפשיעה מה לוי חייב לראובן זה

תשובה אם בפשיעה אבד שטר זה ושמעון לא קא מודה לראובן דאית ליה גבי ההוא ממונא חזינא אי אית לשמעון ממונא אי דאית ליה לשטרא הוה מפיק לה ראובן וגבי ליה מניה וכל כמה דליתיה השתא האי שטרא בידיה הוא דלא מצי גבי ליה אי הוה לוי מהימן ליה לראובן דנן וכך הוה ליה בגוויה הכי ודאי גורם לאבד ממון של ראובן מחייבינן ליה ללוי לשלומי ההוא שטרא עד גמירא ואי ל' לא מהימן ליה לראובן דלא ידע בהאי שטרא אי שטרא מעליא הוא אם לאו משתבע דלא ידע ופטר ואי שמעון לית ליה נכסי כלל לא מחייבינן ליה ללוי דהא לאו מחמת אבוד השטר אבד הממון דאי הוה ליה שטרא נמי לא גבי מניה מידי משום דליכא גבי שמעון מאי דשקיל ואם באונס אבד כגון שבאו עליו ליסטים משתבע דבאונס אבד ופטור יצחק ב"י אלפאס

קמט שאלה סופר שכותב שטרות והעיד בהם היש לו לדון בשטר ששמו חתום עליה אע"פ שלא קבלו אותו עליהן בעלי דינין או לא ועוד שאינו לא בקי ולא מומחה היש לו לדון או לא

תשובה סופר שהוא בזה אינו ראוי לדון ועל זה נאמר כי רבים חללים הפילה וגו' ובמי שמעמידו נאמר כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו מעמיד אשירה אצל מזבח ואפילו חכם ומומחה אינו ראוי לדון ממה שהוא עד וכן אמרו החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואמרינן נמי אין עד נעשה דיין בדאורייתא

קע תשובה אם רצה שמעון למכור כלום בחוב שיצא עליו לראובן אין אשתו רשאה למנעו לפי שלא נתנה כתובה לגבות מחיים ויתכן שתמות היא קודם שימות הוא ונמצא שאין לה כלום וכל שכן שאין לה בדבר הפסד שאם נתגרשה או נתארמלה ואין לה ממה שתגבה כתובתה יש לה מן הדין לטרוף אותה מדידה ולפיכך אינו רשאה למנעו

קעא שאלה ראובן מכר חצירו לעכו"ם בחוב שהיה לו עליו על מנת שאם לא יתן לו ממונו לזמן קצוב תהיה המכירה מוחלטת לעכו"ם ונשלם הזמן ולא נתן כלום והחזיק העכו"ם בחצר והשכירה ואחר כך מכרה לשמעון והחזיק בה שנים הרבה וכשחזרה המדינה לעכו"ם וברח הישמעאל תבע ראובן לשמעון ואמר אני לא מכרתי מעול' חצר זו לישמעל אלא חוב היה לו עלי וכבר פרעתיו ואמר לו שמעון אם כן הוא למה לא תבעת אותי כשהעכו"ם מצוי בכאן ואמר לו ראובן יש לי עדים שפרעתיו בכמה שהיה לו אצלי א שהם במדינה אחרת והלך והביא שטר כי הישמעאל גבה ממנו כל מה שהיה עליו ואלו העדים לא היו מצויין בשעת המכירה של חצר ולא ידעו עיקר ההלואה ולא סך הממון אמר לו שמעון כי זה שפרעה לו סטראי נינהו ויש לישמעאל שטר בשני עדים והעד האחד קרוב כי ראובן מכר לו החצר על מנת שאם לא יפרע לו ממונו לזמן קצוב החליט לו החצר ולא פרע לו כלום והחזיק בו העכו"ם בחצר והשכיר אותה ואחר כך מכרה לשמעון היש מן הדין על שמעון לתת בה שכר ממה שדר בה או לא ואם חזרה לראובן היש עליו שבועה שפרע לעכו"ם או לא: