רי"ף לה

קדובים להדדי כשרים הם או לא

תשובה אם היו העדים קרובים בין ללוה בין למלוה בין להדדי פסולין הם ואין הקרובים כשרים אלא להעיד על כתב ידן של עדים על פי מה שכתב נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של אחי וצריך אחר שאינו קרוב עמו שיעיד

קמב שאלה מה שכתבו רבותינו ז"ל במי שטבע בים או במים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא כיון שעברה ונשאת יש לה שתשבע ותטול כתובתה ולא

תשובה כיון שאמר' אם נשאת לא תצא הדבר מוכיח שיש לה כתובה לפי שהוא בכלל וכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי לפי שאין אתה יכול להוציאה מנשואיה

קמג שאלה ראובן פירש לים ומת ולא העידו עליו שראוהו שמת היאך הדין במזונות אשתו ויתומיו ממה שהניח ראובן זה לפי שהאלמנה תפסה כל מה שבחצר ואמרה אין היתומים נזונין ממנו כלום אלא יזונו ממה שתחת ידיהן כגון חובות שיש אצל עכו"ם וישראל ופקדונות וממה שיש לפלוני בתורת עסקא היש על בית דין להוציא ממנה מזונות ליתומין או לא ואם הוציאה שטר לחוד ויש לבה) תנאי על בעלה שתגבה מחיים ותבעה לגבותו מחובות בעלה לפי שהוא מחוייב להגבותו בין שהוא חי בין שהוא מת היש לה להגבות אותה מתנה זולתי מה שתחת ידה או אין לגבותו אותה עד שתשבע שאין תחת ידה בכדי אותו שטר ואם יש מן הדין להשביעה תשבע על כל מה שתחת ידה בין נדוניא בין מטלטלין או אינה נשבעה על הנדוניא כלל

תשובה אלמנה שתפשה כלים ואמרה למזונות תפשתי אין מוציאין מידה דאמרינן אלמנה שתפשה מטלטלין במזונותיה מה שתפשה תפשה אע"פ שיש (מי) שהצריכה תפישה מחיים אין אנו רואין כן אלא אפילו לאחר מיתה כי מה שאמרו כשתפשה מחיים לא אמרו אלא בזמן שלא היתה נזונת אלא ממקרקעי כדין הכתובה. אבל עכשיו שניזונת ממטלטלי לא שנא תפשה מחיים ולא שנא תפשה לאחר מיתה אבל אי אמרה הניח מה שתחת ידי ואיזון מזולתו כגון חובות וכיוצא בהן אין היורשים מניחים אותה אלא אומרים לה יש לך לזון מתחת ידיך ולכשישלים תזון עמנו מאותן חובות אבל מתנה שיש לה בשטר יש להגבותה מזולתו שתחת ידה שזה שתחת ידה למזונות הוא ואמרו מה שתפשה תפשה אלא שיש להשביעה באותה מתנה עצמה דלא אתפסה צררי אבל נדוניית היא שלה ואין לבעל בה כלום

קמד שאלה ראובן הביא שני עדים על פה בלא קנין שאשתו מחלה לו כתובתה והיא כופרת לאומרת לא היו דברים מעולם מחילה זו מחילה גמורה או לא

תשובה מחילה זו מחילה גמורה היא ואינה צריכה קנין שהממון תחת יד בעלה הוא ואינו מחוסר משיכה וכל מה שהוא משוך אינו צריך קנין ואם תאמר והרי בשדה שהדבר תחת יד הנתבע וצריך קנין אינו כן שאפשר שלא היה אצלו כלום אבל קנו מתחת ידו להשבית מריבה בלבד המוחל מעצמו מוחלו ומשום הכי אין צריך קנין

קמה שאלה מי שתבע חבירו בממון וחייבוהו בית דין שבועה חמורה ועשו פשרה ביניהם משום השבועה ואחר כך חזר בו בית דין ואמרו שזו הוראה בטעות הי' שאין נתבע זה מתחייב אלא חרם סתם היש לו לחזור באותה פשרה או לא

תשובה יש לו להחזיר באותה עשרה שאילו היה יודע שאין עליו שבועה לא היה עושה פשרה והוה ליה קנין בטעות וחוזר על פי מה שאמר' במעשה דההוא גנאי

קמו שאלה מי שלא קבל הדין על עצמו ונדוהו בית דין מותר לדבר עמו או לא ואם לא קבל על עצמו לא הדין ולא הנידוי היש מן הדין לכופו ולחבוש אותו או לא. וכן יודיענו רבינו מה הן הדברים שחייבין עליהם נדוי: ק

תשובה אם התנו בשעת הנידוי שלא ידבר עמו אדם אסר לדבר עמו ואם לא התנו שלא לדבר עמו מותר לדבר עמו אלא שאין יושבין עמו אלא ברחוק ארבע אמו' כמו שמצינו לר' אליעזר אמרו מי ילך ויודיע הלך רבי עקיבא וישב לו ברחוק ארבע אמו' ואמר לו כמדומה אני שחביריך בדלין ממך ואמרו במסכת מדות מה לך מקיף לשמאל שאני מנודה המקו' יתן בלבך ותשמ' לדברי חביריך ויקרבוך ואמרי' נמי מנודה שונה ושונין לו. ומדאיבעי' לן מנודה מהו בשאלת שלום מכלל דבדבור שרי ומי שלא קבל את הנידוי והדין מלקין אותו שהרי מי שנדו אותו וישב עד ל' יום ולא אתא (לב ד) למשרא שמתיה מלקין אותו וכל שכן מי שלא קבלו עליו כלל. וכתיב הן למות הן לשרושו הן לענוש נכנסין ולאסורין. ואמרינן מאי לשרושי הרדפה כלומר שעונשין אותו בדבר הקל ואם לא קבל עונשין אותו בדבר שהוא חמור ממנו והדברים שחייבין עליהם נידוי כגון הנהו קביראי דקבר מיתה בים טוב ראשון ושמתינהו וכר' פפא וכגון טבחא דאשתכח בתריה כזית וכל שאינו מקבל עליו את הדין ומי שמספר בגנותן של תלמידי חכמים ומבזה אותן וכל מי שצריך לנדות משום מגדר מלתא מנדין אותו כמו שאמרו מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה אבל החרם ישנו במי שנתנדה ועמד בנידוייו שלשים יום ולא חזר בו וחזר ונתנדה שנית ועמד שלשים יום בנדוייו מחרימין אותו וזהו שכתבו מנדין לאלתר ושונין לאח' ל' ומחרימין לאחר ששים: