רי"ף לב

תשובה פשרה זו בטלה היא משום שכשמכר לו ראובן השבועה היה שמעון מחוייב בה אבל עכשיו שהביא ראיה בממון שבועה אין כאן מכירת שבועה אין כאן אבל אילו עשו ביניהם כתקונה ולא התקינה ולא הזכירו השבועה הפשרה קיימת דאמרינן עביד איניש דזבין ומזבין דיניה

קכה שאלה על זה שאמר דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הם בידי אינו נאמן

תשובה צריך שיהיה הטוען לקוח הוא עשוי לשאול ולשכור כגון שיהיה תלמיד חכם וינא ספר מתחת ידו וכיוצ' בו הדא אמרי' אינו נאמן משום שהספר עשוי להשאיל ולהשכיר והתלמיד עשוי לשאול אבל אם יצא מתחת יד עם הארץ שאין לו בנים שילמדו בו ואמר לקוחים הם בידי נאמן משום שאין דרכו לשאול ספר ואמר לקוח הוא בידי

קכו שאלה מי שקנה חפץ מחבירו ונתברר לו שאינו של מוכר הרי זה נותן מעותיו על קרן הצבי שאם יבאו בעלים ויביאו ראיה שהוא שלהם נוטלין אותו ויחזור ויכפור הקונה על המוכר וכן הדין נמי מי שקנה חפץ מן האומן

קכז שאלה ראובן זה שהוציא שטר חוב על שמעון וזמנו אחר פסח סתם אין כופין אותו לפרוע אחד הפסח לאלתר אלא רואים כמה ימים בין הפסח לעצרת וחולקן אותם למחצה ושוהה המלוה עד מחציתן וגובה. וטעם זה ממה שאמרו רבותינו ז"ל חד בשבא ותלתא בשבא בתר שבתא ארבעי וחמשי ומעלי קמי שבתא

קכח שאלה ראובן הלוה לשמעון עשרה זהובים ותבען ממנו וכפר וכשבא להשביעו טען שנתנם ואינו יודע אם נתנם לראובן או לאביו ואמר לו ראובן אם נתנם לו כי כבר הפסדת אותם ושמעון אומר אותה שעה היית מתפרנס עם אביך ותחת חזקתו היית עומד אמר לו ראובן אע"פ שהייתי אצל אבי היה הקרן לעצמי ואביו של ראובן זה כבר נפטר

תשובה אמר שמעון זה כפר בבית דין ואחר כך הודה שפרע אין שומעין לו שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואע"פ ששומעין לו אין לך לפרוע לאביו של ראובן מה שהלוה ממנו אפילו יהיה זה ו אצל אביו על פ' מה שאמר אין מקבלין פקדונות א מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קבל מן העבד חזיר לעבד מת יחזיר לרבו קבל מן התינוק יעשה לו גולה מת יחזיר לאביו ואי נמי אפילו בריא לו שנתן לאביו צריך לפרוע לראובן ומה שנתן לאביו הפסיד

קכט שאלה ראובן קנה משמעון חלקו מחצה באותה חצר שהיה לו בשותפות עם לוי ולפי שחשש ראובן שיקום עליו לוי בדינא דבר מצרא כתב שטר הלקיחה בשם אשתו ואמר שלא לקחו אלא לאשתו שלא יהא בה דינא דבר מצרא ולוי אמר שהערמה היא ואתה רוצה לדור עמי בחצר אחת ולהפסיק עליו זה שאמרו רבותינו ז"ל לאשה וליתמי ולשותפ' וכו' באשה שאין לה בעל משום שכשאין לה בעל יכולה לקנות תדע שהרי הזכיר אותה עם יתמי' שהם נמי אין להם יכולת

תשובה זה שאמרה ההלכה לאשה וליתמי ולשותפי אין בה דינא דבר מצרא אין לנו ראיה לומר באשה שאין לה בעל אלא בכל אשה דסתם קאמר ואין הטעם משום יכולת אלא משום ועשית הישר והטוב שלא להוציא מיד אלו שקנו אותם לפי שאחרים יכולין לקנות יותר מהם אלא שרבותינו ז"ל מנעו שלא לעשות בדבר עמה כמו שכתבו זבין ארעא כי מצעי חזינן אי עידית היא אי זבורית היא זביניה זביני ואי לא הערמה היא ואין ביה משום דינא דבר מצרא וכן אשה זו רואים אם ים אצלה ממון ידוע במה שתקנה אותה חצר לקיחתה לקיחה ואין עליה דינא דבר מצרא

קל שאלה ראובן פסק לשמעון חתנו בגדים בסך ידוע וכללם עליו בכלל הכתובה ובכלל מה שכתב עליו בכתובה בגדים שאולים וכיון שתבע אותן ראובן להחזירם לבעליהן אמר לה שמעון איך כתבת אותם ככתובה עלי ותחזור אותם אמר לו ראה כמה העלינו אותם ואתן לך והגיעו הדמים לשבעים זהובים ולא נתן לו עדיין כלום אם הודה ראובן זה בדין חייב לערען או לא

תשובה רואים אלו הבגדים אם היו בכלל תנאי הקדושין אבי כלה חייב בהן משום שהן מדברים הנקנין באמירה ואם העדים עליו יש לו להשלים מה שפסק ואם לא היה ביניהם תנאי בכך אבל ראובן רצה להראות בפני אנשים בשעת השומא אין לו לפרוע כלום ואם נפל ביניהם חלוקה בדבר וכפר אבי הנערה בטענת החתן ואמר לא לקחתי כלום ממה שכתבתי לך בכתובה ישבע שבועת היסת ויפטר

קלא שאלה ראובן היה לו מחצית אילני תאנים ולשותפיו מחצית השנית והיו לו בנים ובנות ופסק מחלקו עם בתו לשמעון חתנו חלקו ואכלו שמעון עד שעת השמד שבגרנטה והיה שמעון בשעת השמד חוץ לגרנטה ובנו של ראובן לא היה בגרנטא והוצרכה אשתו של ראובן והוצרכו יורשי שותפיו ומכרו כל האילנות לעכו"ם הפחה של המלך והיה הכפר זה של אילנות נקרא על שם ראובן ולאחר זמן השפיל המלך אותו פחה והעניש אותו עד שברח ולקח השלטון את מעונו ולקח אותו כפר בכלל וחזר שמעון ונתלה בעבודת השלטון ומשום שהים אותו כפר נקרא על שם ראובן והיה בנו בל ראובן הגדול חוץ לאותה המדינה ולא היה יכול שמעון להוציאו