רי"ף לא

כיון שהיזק מצוי הוא אין לו חזקה

תשובה רואים אם בור זה מרוחק מכותל של לוי שלשה טפחים וסד בסיד אין לו על ראובן ולא על שמעון כלום על פי שאמר בהרחקת אמת המים שלשה טפחים וסד בסיד ואם אינו מרוחק בשיעור הזה או אם היא מרוחק ואינו סד בסיד רואים אם נזקנית שאי אפשר שלא יראהו לוי כיון ששתק סבר וקבול ומי שהורה שאין לו חזקה על הנזק אין זה הדבר אלא בקוטרא בבית הכסא ואם היזק זה אינו ניכר שאפשר שלא יראהו לוי ישבע טלא ראה ולא ידע ולא הכיר אלא בזמן שערער ומרחיקין אותו נזק מכותלו

קיח שאלה במקום הזה על שהתנו שכל מי שמקדש במקומם אשה אומר בשעת הקדושין כל זמן שתאחר ממקום זה שנה שלימה שתהא מותרת לכל אדם אם היא מותרת בתנאי זה או לא

תשובה כל קדושין שהם על תנאי הם קדושין גמורים אלא שצריכין שתאמר לו הריני מקודשת לך אם תבא עד יום פלוני ואם לא תבא איני מקודשת לך ואם יהיו הקדושין בענין זה אם נגמר התנאי נגמרו הקדושין ואם לא נגמר התנאי לא נגמרו הקדושין

קיט שאלה ראובן ושמעון ולוי הלכו ממקומם להתעסק בסחורה לעיירות ויצא עליהם קול שנהרגו בדרך ויש להם נשים עגונות וכשחקרנו עליהן יצא לפנינו שטר בעדות על א' מהם ששמעו על אחד שנהרג ועמדו עליו וראו אותו מת ועד אחד אומר ששמע מעכו"ם שאומרים כי ראובן נהרג בדרך ויהודים אחרים שמעו עכום שאמרו אילו היינו יודעים שיצאו אותם היהודים לדרך היינו הורגין אותם כמו ראובן שמעון ולוי והשלכנו אותם בנהר והגיע אלינו כתב ממגדול אחד שאמר נתברר לנו מיתת השלשה אלו מעכו"ם מסיח לפי תומו

תשובה כל העדיות האלו מתירין את נשותיהם להנשא כיון ששמעוהו מעכו"ם שהרגוהו או שאמרו דיין ואין אנו צריכים שיראו אותם בתוך שלשה ימים שלא הצריכו רבותינו ז"ל כך אלא במיתת המים שמשתנה צורתו במים וכן אין אנו צריכים שיאמר העכו"ם מת וקברתיו שאין אנו צריכין (לכך אלא) במתי המלחמה דאמרי בדדמי אבל מתי לסטי' וכדומה להן אין אנו צריכין לכך אלא במת או נהרג דיינו על פי מה שאמר מת הרגתיו והרגנוהו לא ישא את אשתו הוא נינהו דלא ישא את אשתו הא לאחר תנשא. וזהו שכתב אשתבוחי אשתבח אינו אלא כשנתכוון לומד כדי שיפחידו השומעים כדי שיחלקו לו כבוד או יטחידו אותו אבל אמר לפי תומו נאמן

קך שאלה ראובן מעיד גיאן היה רגיל במקומו בסחורה והיה מתפרנס בחנות וקד אתא רחל והלך לו למזרח ספדר וישב שם עשר שנים ונשא שם אטה והניח רחל עגונה וכשומעה שנשא אשה תבעתו בקנס הנהוג בספרד מימות הראשונים והוא מאתים דינר קאסמיה היש מן הדין להוציא אותם ממנו או לא. ואם אמר ראובן זה אוליך אותה אל מקום שנשאתי שם אשה אחרת או אשב עם זו זמן ועם זו זמן יש לו מן הדין לומר כן או או לא

תשובה ראובן זה אם היה מתפרנס בגיאן אין לו להעתיק אשתו למדינה אחרת וכיון שהיה מתפרנס במדינתו ולא היה רגיל בהליכה אין לו לילך למדינה אחרת בסחורה עד שיטול רשותה וכל שכן שאין לו רשות לישא אשה במקום אחר ובזה אמר המשנה המדיר את אשתו מתשמיש המטה וכו' עד החמרים אחד בשבת והגמלים אחת לשלשים יום וכו' ואתמר בגמרא אמר ליה רבא לאביי חמר ונעשה גמל מאי אמר ליה רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות. הרי נתברר מדבר זה שמי שדרכו להיות מתפרנס במקומו אין לו לצאת אלא ברשות אשתו. וכל שכן שילך למקום אחר וישא אשה ויבא לזו זמן ולזו זמן הילכך אם לא יחזיר ראובן זה לאשתו וידור עמה במקומה חייב לה קנם

קכא שאלה מי שידר לחצר חבירו שלא ברשות ובנאה על ידי שליש ישבע ויטול או אומר את מהמנת בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה

תשובה אין שבועה כלל לא עליו ולא על השליש לפי שאמר ההלכה שמין לו וידו על התחתונה או על העליונה אבל שבועה אין כאן

קכב שאלה מי שהרשה את חבירו למכור לו שדהו או ליתנו במתנה צריך הוא לארבע אמות קרקע או לא

תשובה אינו צריך לארבע אמות ולא דון וזכי והנפק לנפשך משום שעשאו שליח למכרם או ליתנם במתנה אבל אלו אמר לו דין עם פלוני אותה הרשאה

קכג שאלה מה שסומכין עליו מדברי נהרדעי דאמרי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי הוא סיפא דאמרינן לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפריה הא לא כפריה כתבינן ולא תימא דכפריה ולא כפריה על הכתיבה הוא חזור אלא אכפריה לאחר כתיבה מפקינן בההיא אדרכתא אלא לא דיינינן בה כל עיקר כיון שכפר בו אם כפר במקצת והודה במקצת אין לו להשביעו על מאי דכפר ביה ולא עוד אלא מה שהודה בו אין לו משום שאמר לו הנתבע אדרכתא זו כיון שכפרתן במקצתה בטלה ואפילו מה שהודיתי איני נותן דלאו בעל דברים דידי את

קכד שאלה ראובן היה לו חייב שמעון שבועה וקנה ממנו שמעון השבועה ונתן לו קצת הממון מטוען על דרך הפשרה שלא ישבע והעידו על עצמו בכך לאחר כך נתגלה ראיה לראובן באותו ממון כלו פשרה זו קיימת היא או לא: