רי"ף ל

זמן יצאה אחות זאת מהכלל עמד שמעון ונתן חצר זו לבן אחיו והחזיק בה ואחר כך מכרה זה שהחזיק בה ללוי וכשידע זו שיצאה מן הכלל בדבר תבעה חצרה וקיימה אצל השופט שלהם שהחצר שלה וכל ישראל יודעים ובא לוי לחזור על מוכר והמוכר אמר לא קבלתי על עצמי אלא אחריות ישראל אבל אחריות עכו"ם שאין דיניהם דין ואין עדותם עדות לא

תשובה אם יתברר אצל ישראל שהחצר שלה אין שמדותה מוציא את החצר מתחת ידה וכן אמר בתלמוד זנתה העסידה בלאותיה קיימין והשבנו אם היא זנתה כליה מה זנו וכל שכן קרקע הילכך יש עליו אחריות ויש להעמיד החצר ביד הלוקח בין בפהרה בין בלקיחה או יחזור לו הממון שנטל ממנו

קיג שאלה על שמעון מכר חצר ליהודה ונטל הממון ולאחר שהחזיק יהודה באותה חצר נתברר לו שהחצר אינה לשמעון ויש בה ערעורין לאחר ובקש משמעון שיחזיר לו ממונו ולא נתרבה שמעון בכך אלא אמר תשאר החצר בחזקתה וכשיערער אדם בעולם עליו יחזור עלי ויהודה זה חושש שמא יאבד הממון מיד שמעון ואמר לו קנה באתו ממון קרקע שאם יערער עלי אדם בעולם אטרוף אותו אמר לו שמעון איני קונה כלום היאך הדין: א

תשובה זה שאמר יהודה חושש אני שמא תאבד ממוני ולכשמוציאין חצר זו מידי לא אמצא לך כלום טענה יפה היא וזה שאמרו רבותינו ז"ל ראובן שמכר שדה לשמעון ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דאמר אחזי (לי) טרפך ואשלם לך לכשיש לו ממון שישלם אבל אם אין לו מעון שישלם לו מצינו רבותינו ז"ל שמקפידים וחסים על בני אדם שלא יאבדו ממונם אצל אחרים והוא שאמר כותבין אדרכתא אנכסיה והני מילי אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינין טעמא דילמא שמינן ואכיל להו ומייתי הנך סהדי ומרע ליה לשטרו וליכא לאשתלומי מיניה

קיב שאלה ראובן נטל ממון מלאה משכונה על חנות שלו והשכירה ממנו החנות בסך קצוב לשנה בנאמנות וכשנשלמו השנה תבעה ממונה ולא היה אצל ראובן מה מישלם והעלה סך השכירות עם סך המשכונה ועשה מהכל סך אחד וכתבו אותו בסוף השטר בתוכו על החנות ונטלה לאה אח"כ שכירות החנות ובקש ראובן עכשיו לפדות את החנות וליתן הראשונה בלבד אבל מה שהוסיף עליו משכירות השנה לא והיא אומרת איני נוטלת ממך אלא כל שיש בשטרי נאמנות ואין בזמן השכירות כלום היש בעדים ממש ויבטל הנאמנות או לא

תשובה משכונה זו אסורה שהמשכונה אינה מותרת בחוב שקדם ובה אמרו רבותינו ז"ל המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ימכור הימנו בפחות מפני שהוא אבק ריבית אלא שהתוספת שיש על סך המשכונה מן השכירות הוא ואסור על פי מה שאמר חבירי ורשאי דכתבי הכי פלוני משכן ליה ארעא לפלוני והדר מכרה מיניה אימת קני דליקני והאידנא דכתבו הכי וקנינא מניה ושהינא כמה עידנין והדר מכרה מניה שפיר דמי שלא תנעול דלת בפני לווין ולאו מלתא היא הרי נתברר שדבר זה אסור ואין גובין אותו וזה התוספת אם נתברר לעדים שהוא מן השכירות כמו שטען ראובן אין פורע אותו ואם לא נתברר להם תשבע שאינה מן השכירות אלא מן העקר ותטול וזה שהאמינה לא האמינה אלא אם כן אמר הוא לא נטלתי והוא אומר פרעתי אבל בענין זה לא האמינה ובזה אמרו יד בעל השטר על התחתונה מנאי יצחק ב"י אלפאס

קטו שאלה שכיב מרע שצוה בפני שני עדים ויצאו מאצלו וכתבו שטר הצוואה וחתמו עליו ולאחר נפל השטר בפני בית דין ומצאו בו נתברר לנו אנו חתומי מטה שמאותו חולי נפטר לבית עולמו ואותו שכיב מרע לא נפטר עדיין היש מן הדין לפסול אלו העדים או לא

תשובה שואלין אלו העדים על הדבר ואם אמרו ראינו אותו בחולי גדול ושיערנו שאינו מתקיים ממנו ואי אפשר לחיות ולפיכך חתמנו עליו בכך מודיעין אותו שעדות זו אינה נכונה ואין מעמידין על אדם אלא עד שתצא נפשו ואין פסולין לעדות שלא היו יודעים אלא שכגון אלו אין מוסרין להם עדות לכתחלה לפי שאין יודעין בענייני עדות ואם נמסר להם עדות אותה עדות צריכות חקירות ובדיקות

קטו שאלה ראובן הכניס יתום לחצירו והיה לאותו יתום קרקע שעולה בה לשנה חמשים זהובים והיה נוטלן ראובן זה והוסיף עליהם משלו בכדי פרנסת היתום זהו כסותו והוא מכוון דלשום מצוה עד שהגדיל היתום ונפלו בינו ובין ראובן דברים ויצא מאתו ותבע ראובן במה שהוציא עליו אמר היתום כל מה שהוצאת תוספת על הפירות שיבאו בקרקע לא הוצאתו על דעת הלואה אלא על דעת מתנה אמר לו ראובן כך היה בדעתי שלא לתובעך בו וחזרתי בי עכשיו

תשובה אין לראובן זה מן הדין שיטול מן היתום כלום לפי שלא אמר לו אוציא עליך משלי בשעת הלואה וכיון שלא אמר לו ק לא נתן לו אלא לפי גמילות חסדים כמו שכתוב מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי

קיז שאלה ראובן קנה חצר משמעון והיה בחצר מקודם לכן אצל הפתח בור פתוח שמימי החצר נשפכין אליו כמו עשר שנים וכיון שראובן קנה חצר זו קם לוי עליו ואמר לוי שבור זה שמים נשפכין אליו הוא אצל פתחו והוא מזיק את כותלו וההיזק ניכר ויש מי שהורה בכאן