רי"ף כח

ימי חייה שכתב לה קודם הנשואין ותבעה אותו או במזונות או בחמשים זהובים ושמין החצר וראובן טוען שאותו עטר אינו קיים שכבר נתבטל קודם הנשואין ולא נשאתי את אשתי אלא על מנת שאטול אני החצר בלא מזונות ובלא תנאי

תשובה כיון שלא רצה ראובן חתנה לישא בתה ורצה לגרשה והוסיפה לו שמין החצר ומחלה לו החמשים זהובים והמזונות וכתבה הכתובה בכך תנאי הרי החצי הכרם וחצי החצר מוחזק לראובן בלא תנאי והיא תתן חמשים זהובים תדע שמי שפסק ליתן בשטר תנאי בשע' קדושין חצי חצרו ובשע' הנשואין כתב החצר כלה בטל אותו תנאי ראשון ויתקיים מה שנכתב בכתובתה לפי שבכתובתה נגמרו הנישואין אלא מה שהוציא ראובן על לאה קודם לכן במזונות אין לה לתבעה בהן לפי מלא מחלה אלא מה שעתיד אבל מה שעבר לא ועליו היה לפרש וכיון שלא פירש אין לו עליה כלום

קב שאלה ראובן ושמעון היו דרים בחצר אחד ונשא שמעון אשה ולא רצה ראובן להפרד מאחיו שמעון ושכן עמו בביתו זמן ושמעון היה מתרעם על אחיו שהיה מפייסו לשכון עמו לפי שלא היה שמעון זה יכול להתיחד ולא שיכנס אליו שום אדם בעולם ולא חבר ובקש להפריד מעל ראובן אחיו ולא הניחו ראובן זה מפני שהיה נהנה ממנו והיו מצוותי אהדדי והיה לראובן חורבה אחת אצל חבירו ואמר לשמעון אם אתה רוצה להתייחד ואל תתפרד ממני בנה חורבה זו שלי ושכון בה וכל מה שאתה רוצה להוציא משלך בה תעלה בחשבון וכשאתה תובעו ממני אפרע עליו הכל ולא אקח ממך שכירות כל זמן שאתה שוכן עמי לשם ובנה שמעון את החורבה משלו ושכן שם עם אשתו ומשתמשין בה צרכיהם בפני ראובן ושמעון כמו כן היה משתמש בשאר החצר ולאחר זמן שכן שמעון בחצר אחרת והניח כליו וחפציו באותו מקום שבנה ובשאר החצר יתבע ראוב' את שמעו' שיפן אלי' אותו מקו' שבנה כדי שישכור אותו ונתפייס שמעון להוציא כליו ולא נזדמן לראובן מ' שישכור אותו ממנו ונשתיירו כלי שמעון שם עד שנפלה קטטה ביניהם ובקש שמעון מה שהוציא באותו מקום בבניינו אמר לו ראובן ראה כמה אתה חייב לי בשכירות הזמן שעמדת שם נגבה אותו מהוצאת הבנין ואני פורעך השאר לפי שבשעה שאני נתתיו לך לא נתרצית אשתי בדבר ושמעון אומר לא נתתו לי לבנותו אלא על דעת שלא תטול ממני שכר משום שהיית נהנה ממני. ועוד שאתה נהנה ומשתמש בה כמוני ולא היה עומד לשכירות ולא היה אצלך ממון כדי בניינו ואילו לא היית בונה אותה לא היה אדם בעולם שישכרנו ממך וגם אתה לא היית מכניס בחצירך איש נכרי

תשובה עייננו בשאלה זו וראינו שראובן זה חומם את ממעון מפני שלא פייס את אחיו לבנות זאת החורבה ולשכון בתוכה חלא בשכירות משום הנאת עצמו לפרוע לו כל הוצאת הבנין ותנאי בממון תנאו קיים וכיון שאמר לאחיו שלא יטול ממנו שכירות בכל זה אינו יכולו לחזור ולא לבטלו ואם תאמר יש בו משום רבית משום שאמר המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם אין בכך משום רבית לפי שלא היה צריך ללות אבל עשה להתחבר עם אחיו שיהנה ממנו הילכך יש על ראובן לפרוע לאחיו כל מה שהוציא בבנין ואין על שמעון שכירות כלל

קג שאלה ראובן ושמעון נתחתנו בהדי הדדי ראובן קידש אחותו מל שמעון ושמעון קידש אחותו של ראובן והיו הקדושין בשעה אחת אלא שקדם ראובן שהיה בשנים ולאלתר קידש שמעון ולאחר זמן ביקש שמעון לגרש אחותו של ראובן וליתן לה קנס הידוע הנוהג באותו מקום אמר ראובן אע"פ שאתה נותן הקנס אני מגרש אחותך שלא בקנס שעל מנת כן קדשתי אותה והקדושין בשעה אחת נגמרו על דעת זו ושמעון טוען ואומר לא היה בינינו תנאי מעולם אלא שנזדמן שהיו הקדושין בשעה אחת הנה כל מי שהיה שם לא שמע בינינו בשעת הקדושין שום תנאי בעולם היש לראובן זה מן הדין שיגרש אחות שמעון בלא קנס ואם אמר אין אצלי מה שאתן בקנס היש מן הדין לכוף אותו שישאנה או לא

תשובה אם אין לראובן עדים שיעידו בתנאי זה שהוא טוען אין לו לגרש אחות שמעון עד שיתן קנס עד פרוטה אחרונה לפי מנהג המקום אע"פ ששני הקדושין היו במעה אחת אלא אם טוען ראובן שהתנה עמו של זה שמעון בתנאי זה קודם ביאת העדים יש להשביעו ואחר כך יתן לו הקנס ואם אין אצל ראובן כופין אותו לישא אותה ואין לו רשות לגרשה אחר הנשואין בלא כתובה משום שאמר המשנה לקתה חייב לרפאתה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי נמצא מאינו רשאי לגרשה אלא אם אמר הרי גיטה וכתובתה אבל שלא בכתובה לא ואם לא קבל עליו את הדין מנדין אותו וכן הדין יצחק ב"י אלפאס

קד שאלה מי שתבע את חבירו בממון וכפר בו ולא ידע שהיו לו עדים ועשה לו פשרה במקצת הממון ולא הזכיר בפשרה אפי' באו עדים לאח"כ אינו יכול לחזור בו

תשובה כשיבואו עדים יאמר אלמלא הי תי יודע שיש לי עדים לא הייתי עושה עמו פשרה זו הדין עמו מפני שהיה בטעות

קה שאלה על ראובן שמשכן חצר אצל שמעון בסך הידוע לזמן קצוב והתנה עמו ש עון שיתן לו ממונו כשישלים הזמן ולא להורידו בשומא אלא שיתן לו ממוני והזכירו כן בשטר שביניה' וכשהגיע הזמן תבע שמעון ממונו ובקש ראובן שיתן לו זמן במה יהא הזמן

תשובה אם התנה בשעת המשכונה שלא להודיד אותו בשומא התנאי קיים וחייב הלוה הליתן למלוה