רי"ף כז

כמות שהן במטלטלין והפשיעה אין השומר נתחייב בה בין שומר חנם בין שומר שכר ואפילו הודה שפשע בה משום שאמר שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משל' אבל אם כפר בעיקרו בו אמרנו ובפני עצמן נמי לא אמרן אלא בשבועה דאורייתא אבל בשבועה דרבנן משביעין ליה והוא נכנס בדין זה שאמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת וכל תביעות שבעולם משוה פרוטה ולמעלה הן נכנסין בכלל זו התקנה לפי שכל מי שתובע את חבירו בשום דבר שאילו היה מודה היה מתחייב אם כפר בו הרי הוא מתחייב שבועת היסת זולתי הקדשות שאם הודה משלם ואם כפר אינו נשבע וכיון שכן הוא והפקיד ראובן אצל שמעון שטר וטען שאילו היה השטר היה פורע ממון ושמעון כופר מכיון שאילו הודה שמעון בדבר היה מתחייב להחזירו לראובן כיון שכפר בו ישבע ואינו מן הדין כמו שטען שמעון שאין משביעין אותו עד שיביא ראיה שהוא מקויים שאין אנו משביעי' אותו אלא על טענת ראובן כמו שאילו טען ראובן שנתן לשמעון בגד שוה עשרה זהובים לא היינו מצריכין לראובן להביא דאיה שהיה שוה עשרה זהובים ואחר כך ישבע אלא משביעי' אותו על טענתו אבל אם הודה שמעון שהופקד אצלו השטר ופשע בה ואבד אין מחייבין אותו לא לשלם ולא לישבע שהתורה פטרתו אבל אם ירצה יש לו להחרים סתם בפניו מי שהטמינו ואע"פ כן שאבר ממונו של חבירו אין דנין דינא דגרמי אלא למי שאבדו בידים שאין מדרך שעירה כגון השורף שטרותיו של חבירו וזהו שאמר' אם נתחייב תלמיד חכם אינו נשבע וטען שראה כן בתשובה לגאון אחד אין בעולם כול' גאון שאומר דבר זה וכל תלמיד חכם שאינו מקבל עליו את הדין אינו תלמיד חכם

צח שאלה ראובן נתן ממון לשמעון בתורת עסק ונתן שמעון מאותו ממון ללוי כמו כן בתורת עסק יש לו לראובן להשביע ללוי בטענת שמא על שותפות שעשה בממונו או דילמא יכול לוי למימר לאו בעל דברים דידי את

תשובה אין מן הדין שיאמר לוי לראובן לאו בעל דברים דידי את שכיון שהממון לראובן הרי הוא בעל דברים דידיה אע"פ שהוא לא נתן לו כלום כיון שנתן לו שותפו במלוה ואותן ששותפו הוא ישלחו ושלוחו של אדם כמותו

צט שאלה ראינו לרבינו שאומר אין מן הדין שיחזור המלוה על נכסים משועבדים עד שישבע הלוה שאין לו כלום מה שיפרע והוצרכתי לידע אם יש הפרש בין משועבדין מחמת מכר שיש בו פסידא דלקוחות ובן נכסים שנתנו במחנה שאין על מקבל מתנה פסידא או דילמא לא שנא

תשובה אין הפרש בין משועבדין מחמת מכר למשועבדין מחמת מתנה כלום וכשם שאינו חוזר המלוה על הלקוחות עד שישבע כך אינו חוזר על מקבל מתנה עד שישבע שמשעה שנתן לו הקרקעות במתנה קנאם קנייה גמורה ולא נשתייר בהם לנותן שום זכות ושיור בעולם הילכך אין מן הדין שיטרוף אותה המלוה עד שישבע הלוה שאין לו כלום מה שיפרע וחתמתי שמי יצחק ב"י אלפאס

ק שאלה ראובן שכפאו השלטון בשביל חוב שהיה לו אצלו והוצרך למכור שדה משדותיו לפדות את עצמו וקנה אותה שמעון ובשע' הלקיחה הרשה שמעון ללוי לקנות' לו על שמו של לוי ולתת הדמים לראובן באותו יום מסרה לוי לשמעון בשטר וזהו תופסו אמר לפניניו אנו חתו' מטה לוי כי אותו שדה שקניתי ועל שמי שליח הייתי בלקוחה לשמעון ואין לי ולא לבאים מכחי שום זכות בה ולאחר כן נפלה קטטה בינו ובין שמעון ואמר לוי לפנינו אנו עדים כי כל זמן שיזמין ראבן זה הממון אני אחזיר לו את השדה ועכשיו תבע ראובן את העדה וטען שלא מכרה אלא באונס השלטון ועוד שלוי אומר אימתי שתזמין לי את המעות אני אחזירנה לך זה שעשה לוי עם ראובן מתחייב בו שמעון והיה הדבר שלא בקנין או לא. וכן אם יש לראובן מודעא שבאותו מכר יש בו ממש או לא

תשובה אם ראובן זה לא כפאו השלטון על זאת המכירה אבל כפאו על ממון שתבעו והוא מעצמו מכר שדהו לפדות בו עצמו מן הנגישה ומן האונס מכירתו קיימת ואין לו לחזור על הלוקח שהלוקח לא אנסו אלא יש עליו חסד גדול שקנאו ממנו והזמין לו מעות שפדה את עצמו ומודעא כי האי גוונא אין מועלת כלום שאין המודעא מועלת אלא על החמסן ועל הגזלן והלוקח אינו לא גזלן ולא אנס ומה שאמר לו השליח אם יזמין לי הממון אחזיר לו השדה אינו מועיל לו כלום לפי שכל מי שאמר לחבירו למחר או לזמן אחר אתן לך כך וכך אין מחייבין אותו ליתן אלא אם כן רצה מעצמו

קא שאלה לאה קדשה דינה בתה לראובן והכניסה לו שלשה שמיני חצרה וחצי כרם שלה על מנת שיפדה אותו ראובן משם שהוא ממושכן אצלו בחמשי' זהובים ולאחר כן פייסה לאה מראובן מתנה שיתן לה שמין החצר שהכניסה לו ממנו השליש שמינית שתקבל על עצמה שתהא פורעת אותם חמשים זהובים של מחצית הכרם לשמעון על מנת שיוציא ראובן בפרנסתה כל ימי חייה משלו וכל זמן שיחזור ראובן מתנאי זה שתחזור לאה ותטול את שלה ורצה ראובן בכך וקנו ממנו והוציא עליה משלו עד זמן הנשואין ואחר כך האיצה עליו לאה שיש' בתה ומאן יבקש לגמרי ולפרוע הקנס כפי שנתמעט בעיניו מה שפסקה לו בנדונייתה וכשראתה לאה כי מאין ראובן ורצה לגרש אמר לו אני אמחול לך מזונותי ואכתוב בכתובת בתי חצי החצר וחצי הכרם בלא תנאי ואני אפדנו לך משלי ונתרצה ראובן בכך ונשא הוא ונחתמה הכתובה בחצי החצר וחצי הכרם בלא תנאי ולאחר הנשואין הוציאה לאה על ראובן אותו שטר שהיה לה עליו במזונות כל