רי"ף כו

צד שאלה אלמנה שבאת לישבע וליטול כתובתה והיורשת היא נערה בתולה ונתחייבה לאלמנה שבועה ממה שתבעה עליה מי מהן נשבעת תחלה

תשובה אותה שמתבזה מחבירתה היא נשבעת לבסוף ואיזו זו נערה בתולה שבודאי היא תתבזה יותר לא מידי יצחק ב"י אלפאס

צה שאלה ראובן היה לו קרקע ממושכן חציו אצל שמעון וחציו אצל לוי והוצרך לממון עוד והוסיף לו שמעון בתורת משכונה וקבל ראובן אחריות על בל נכסיו ולאח' זמן מכר ראובן אותו מחצית קרקע שהיה ממושכן אצל לוי לחמותו שתפדה אותו מלוי וכתבה בשטר הלקיחה שנים בדמים שלקחה אותו בהם ושמעון זה לא היה מצוי בכל זה וכשבא ערער על ראובן ואמר לו זה המחצית שהיה ממושכן אצלי אינו שוה מה שיש לי עליה לפי שאותו תוספת שהוספתי לך אחר כן לא הוספתי אותו אלא משום שסמכתי על המחצית השנית שהיה בידיך ואמרתי כיון שקבל אחריות עליה איני חוטא ועכשיו העלה המחצית שיש לי בשומא ואטול אותה לעצמי ומותר הממון אטרוף אותו ממחצית שאכל חמותך שלא מכרת אותה לה אלא משום הערמה כדי שאטול מני המחצית שבידי במביל כל מה שיט לי אצלך וראובן אומר אין לך ליטול כלום אלא ממה שתחת ידיך

תשובה רואין אם שטרו של שמעון קודם לשטרו של לוי יטול השאר מן המחצית שהיתה ללוי שלא נתמשכנה אצל לוי עד שכבר חל עליה שעבודו של שמעון ואם שטרו של לוי קודם לשטרו על שמעון אין לשמעון ליטול ממנו אלא מה שהיה יותר על ממונו של לוי שאותו יותר נשתעבד לו עמנו בלבד אלא שאין לשמעון זה להוציא מיד הלוקח כלום עד שישבע בגזירה שלא גבה מאותו ממון כלוה על פי מה שכתוב ההלכה הנפרעת מנכס' משועבדים לא תפרע אלא בשבועה

צו שאלה אבינו נפטר והניח אותנו יתומים והאחד גדול ממנו והשיא גדול זה אחותנו ופסק לה בנדונייתה ממה שהניח אבינו שתי חצרות וכרם ובגדים ונתנה לה עוד ממנו בסתר מטלטלין וזהב ועדי ממה שהניח אבינו ובשעת השמד בפטר בעל אחותו אחר שמכר שעי חצירות ונפטר אחי הגדול עמו וחזר מכל מה שהניח בעל אחותי וכל מה שהניח אבי אבל אמי ולקחה אחותי זו הכל בסתר ובגלוי ונתקדשה על דעתי בשעת הצמד ופסקתי לה בשעת הקדושין חצר וכרם לפי שלא בינינו הפרש ונפטר אותו ארוס קודם שיכנוס אותה ואחותי נשארה אצלי כמו שהיתה וכיון שנשאתי אני הנחתי בידה החצר והכרם שתתפרנס מהם והנחתי לה מטלטלין הרבה ועדי ועמדה היא עכשיו ונשאת שלא מדעתי ואני תובע אותה עכשיו בכל מה שתגיע אליה בראשונה ובשניה משום מה שעשה אחי עמה אינו עשוי עלי והיא טומנת שזו הנדוניא שנתן לה אחיה והחצר והכרם לא נחנו לה אלא על פי צואת אביה ואין לה ראיה בכך וכפרה כל מה שתבעתי ממנה מעדי וממטלטלין היאך הדין

תשובה כל מה שכפרה בהן מן המטלטלין ולא טענה שאביה צוה בהן תשבע שבועת היסת ויגלגל עליה כל מה שטוען שנתנה לה אמה בסתר ואם היא מודה במקצת תשב' שבועת התור' ויגלגל כל מה שירצה אבל שתי חצירות שנתן לה אחיה אם יח לירש עדים שהיו לאביו וכשנפטר היו בחזקתו אין שומעין לה כשאומרת אביה צוה לה בהן משום שאין לה בהן חזקה מאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ואם לא הביא ראיה לדבריה ישבע לה היורש שאינו יודע שצוה לה אביה בכלום ויפטר ויוציא מן הנכסים מה שמגיע לידו ואם לא יכול להוציאן רואין אם יש לה נכסים כופין אותה להגבותו חלקו מהן ואם לאו כותב עליה שטר עד שיהיו לה נכסים וזה שאמר יוציא מן הנכסים מה שיגיע לו מהן כלומר אינו מוציא אלא חלקו לבדו שראוי לו מירושת אביו לפי מה שנתן אחיו הגדול לאחותו נתינתו נתינה קיימת היא ואין לזה הקטן בה שום ערעור על אחותו ואם היה הגדול בכור ויש לו פי שנים הרי זכתה אחותו בפי שנים ממה שנתן לה ואינה צריכה בכל זה לצוואת אביה וכן פוסקין ממה שתובע זה האח עישור נכסי שראויין לתת לה מנכסי אביה ומה שישתיי' אצלה לאחר כן הוא שתחזיר לאחיה זה

צו שאלה ראובן תבע שמעון בשכור ואמר שמעון לא היו דברים מעולם הורה אחד מן התלמידים שיש עליו שבועת היסת לפי שכפר בשטר מעיקרו וטען שמעון אינו חייב שבועה שלא כפרתי בדבר שעיקרו ממון אלא יש על ראובן להביא ראיה ששטר זה מקויים בחותמיו ושהיתה לו בו זכות להוציא בו ממון ואחר כץ אתחייב לו שבועה והשיב זה התלמיד לשמעון ואמר לו חייב אתה לישבע מכיון שאילו הודית ששטר זה הפקידו אצלך ראובן ואבדתו בידים היה לך לפרוע מה שהיה בו על עקר מה שאמר' בשורף שטרותיו של חבירו זמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי וכו' אם כפרת בו נתחייבת לישבע שבועת היסת על עיקר מה שאמרת רבינו בהלכות לענין אלו דברים שאין נשבעין עליהם שבועה דאוריית' אבל שבועה דרבנן נשבעין ועוד טען שמעון ואמר שאפילו יתחייב שבועה אינו נשבע משום שהוא תלמיד חכם וטען שראה כן בתשובה לאחד מן הגדולים

תשובה עיינתי על שאלתן והריני נותן לך עיקר שתסמוך עליו והוא שאמרו אלו דברים שאין נשבעים עליהם העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלה. נתברר לנו ממנו עדין השמירה אינו כדברים אלו וכן דיני הכעירה אין בהן