רי"ף כה

פד שאלה על זה שאמר' בשבועת היסת שאם חשוד הנתבע אין הופכין אותה על שכנגדו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן הנתבע מה יהא עליו יהיה פטור מן הפירעון ומן השבועה אם לא ואם בקש התובע להחרים סתם בפניו יש לו מן הדין או דילמא כיון שהוא חשוד אפילו חרם אינו מחרים

תשובה אם רצה התובע להחרים לפני הנתבע יש לו מן הדין ואין מונעין אותו אבל הנתבע אין מתחייב לא שבועה ולא פירעון

פה שאלה מי שהיה מן הנשבעין ונוטלין חשוד על השבועה תחזור השבועה בעצמה על הנתבע ויפטר הפרעון או לא

תשובה אם היה אחד מן הנשבעין ונוטלין חשוד אין הופכין את השבועה בעצמה על הנתבע לפי שהיא תקנתא דרבנן וכשם שאין הופכין שבועת היסת מתקנתא לתקנתא כך אין הופכין את התקנה לאחרת אלא תחזור השבועה על הנתבע בהיסת

פו שאלה מי שנתן קרקע לחבירו במתנה מחיים או לאחר מיתה והתנה עמו כל זמן שיצטרך קודם מיתה שיחזור באותן הקרקעות היש לו מן הדין לחזור או לא וצריך הוא שיביא ראיה ברורה בשני עדים שהוא צריך לקרקעות או משביעין אותו אם צריך

תשובה כל תנאי שבממון תנאו קיים ויכול לחזור בו אלא שאינו חוזר בו עד שיתברר שהוא צריך אצל קרוביו ושכיניו אבל ראיה ברורה אין מבקשין ממנו וכן אין משביעין אותו לפי שאינו מן הנשבעין ונוטלין

פז שאלה אשה שנתנה לבעלה מבגדי נדונייתה שימכור אותם ויסחור בדמיהם כדי שיזונו מן השכר וכשנתגרשה תבעה אותו בהם וטען שכבר הוציא אותן במזונות וכי לא נתנה לו על מנת שתגבה אותן אלא בתורת מתנה היש מן הדין שישבע הבעל ויפטר או דילמא מתוך שהנדונייא כתובה עליו בשטר הכתובה תגבה אותן וא"ל שתשבע לבעלה כעין דאורייתא כדין כל מי שיש בידו שטר פלא נתנה לו ולא מחלה ותטול

תשובה הדין שתגבה את הכל ואי אמר אשתבע לי משתבע ליה כדין כל מי שיש בידו שטר משום שכתובתה יוצא מתחת ידיה

פח שאלה מי שנתבע בממון והודה במקצת ואותו מקצת שהדוה בו הוציא משכון בו נדון בו כאילו הוא ממון כדין הילך או לא

תשובה אם אמר לו אין לך בידי אלא כך וכך והרי משכון זה טול אותו בדמים או המתן עד שאפדה אותו הרי הוא כהילך ואינו נשבע שבועת התורה: פט שאלה ראובן נתחייב שבועה היסת וכשבא התובע להשביעו נמצא חשוד על השבועה

תשובה שבועת היסת אין הופכין אותה מן החשוד למי שאינו כמו שהופכין שבועת התורה ואין לתובע תקנה אלא אם תפשה כלום לנתבע ישבע שאין לו כלום אצלו וזה שנטל כדי ממון שיהא אצלו הוא וחתמתי שמי יצחק ב"י

שאלה בין ראובן ושמעון היה שתוף וכשתבעו לעשות עמו חשבון טען שכבר חלקו ולא נשתייר ביניהם כלום וראובן אומר לא חלקתי עדיין ואין לשמעון ראיה על טענתו של זה היאך הדין

תשובה זה שאמר שעדיין לא השלימו החשבון ביניהם אמר לו ואם תדע אתה בבירור כמה נשתייר לך אצלו אמור כמה הוא וישבע זה הנתבע עליו ואם אין אתה יודע כמה הוא אין לך עליו כלום כי אם חרם סתם שלא נשתייר לך אצלו כלום ויפטר

צא שאלה לאה הרהינה אצל רחל מטלטלין בכך וכך וכשתבעה לפדותן כפרה בהן רחל ואמר' לא היו דברים מעולם אלא אני יש לי אצלך כך וכך

תשובה תשבע רחל שאין ללאה אצלה משכון ואחר כך תראה לאה כמה היה שוה המשכון שלה ואם הוא כנגד הדמים שלקחה על המשכון שמודה בהן לרחל תטול הדמים לעצמה ותשבע שבועת היסת שאין רחל ראויה ליטול ממנה כלום ואם היה המשכון שוה יותר רחל זו פטורה ממנו שכבר נשבע עליו ואם היה שוה פחות ולא המודה שהדמים שנטלה מרחל על המשכון יתרים הם על מה שהיה שוה המשכון תתן אותו היתר על דמי המשכון לרחל ותשבע שבועת התורה שאין רחל ראויה ליטול ממנה יותר מהם משום שהיא מודה מקנת הטענה

צב שאלה לאה טענה על דינה בתה כדי להשביעה היש מן הדין שתחרים דינה בבית על מי שטען עליה לשקר כדי לזלזל בה ולהשביעה שלא כדין

תשובה כך ראינו שאסור לאדם לטעון על חבירו שקר כדי שיבא לידי שבועה שנאמר מדבר שקר תרחק ואם כן הרשאה דינה להחרים בבית הכנסת בשם מי שתובעה ואחר ישבע ואם לא רצתה לאה בכך אומרים לה אם כן את רוצה להשביעה לשקר אין לך להשביעה עד שתחרים

צג שאלה אלמנה אימתי תשבע קודם הכרזה או אחר הכרזה

תשובה אם יהיה הדבר על היסוד תשבע קודם הכרזה לפי שאין לה כלום עד שתשבע וכיון שנשבעה נתחייבו לה היורשים וכיון שנתחייבו לה היורשים מכריזין מיד אבל אם הוצרך בית דין להקדים ההכרזה מקדים ואין בכך כלום וימי ההכרזה הם שלשים יום כמו שאמרו שום היתומים שלשים יום: