רי"ף כב

תשובה רואין זו המקרא אם בני אדם רגילין להשאיל אותה או לשאול כמותה והיה מנהג שמעון זה להשאיל אותה אין ראובן נאמן כי היא ממושכנת אצלו כמו שכתבו רבותינו ז"ל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן וכשם שאין שומעין לו אם אמר לקוחין הן בידי כך אין שומעין לו אם אמר ממושכן ואם אין מנהג המקו' לשאול אותה או כיוצא בה והיה ראובן נאמן עד כדי דמיה ולא יותר לאחר ששבע שבועת התורה שאין לו עליה פחות ממה שהיא שוה וכיון שישבע יטול מה שישבע עליו ואם נשתייר לו בלום ישבע שכנגדו שבועת היסת שאין לו ממנו כלום ויפטר

עח שאלה ראובן הלוה לשמעון ממון וקנה שמעון שדה מאותו ממון ונכתב השטר על שם שמעין וזה שמכר השדה הוא עכו"ם והוא בארץ אחרת וקנה אותה שמעון בשותפות עם ראובן אלא שהיה השטר על שם שמעון והוסיף ראובן עוד ממון לשמעון בתורת עיסקא וכתב שמעון כתב ידו לראות כסך הממון והזכיר בכתב יד שהיה השדה ביניהם בשותפות גוף ופירות והעיד על עצמו ועל כתב ידו שני עדים בכך ולאחר כן נפלה ביניהם קטטה והוציא שמעון שטר מתנה כי נתן לאחיו מדה זו במתנה קודם שיכתב לראות כתב ידו אלא שאחיו לא החזיק בשדה זו עדיין ולא נכנס אליה אלא עורמה היא מאחיו כדי שיוציא ממנה ראובן והוציא ראובן שטר כי כשקנה שמעון את השדה מממון ראובן שהיה אצלו קנאה ועל דעת זו קנאה שתהיה בשותפות וזה שנכתב השטר בשם שמעון לפי שלא היה ראובן מצוי בעיר היאך הדין

תשובה רואין אם ראובן צוה לשמעון לקנות השדה ואמר לו שקול לי מממוני ותהיה בשותפות בינינו אם כן הוא חציה לראובן לפי שקנו לו מעותיו ואין חוששין לשטר שהוא בשם שמעון ואם שמעון קנאה מדעת עצמו בממון ראובן אין ראובן בה כלום ובמה שכתב לו בכתב ידו היה קונה אותה ללוי שטר המתנה שהוציא שמעון שנתן לאחיו אלא כי ניכר הדבר שיש בו הערמה אם כן הוא ישבע שבועת היסת כי זו המתנה אין בה הערמה ויתן השטר לאחיו ולולי הקרקע היתה שבועת התורה וכן הדין

עו שאלה ראובן נתן פרקמטיא למכור ושמעון זה סרסור חזר בה בשוק והלך לראובן ואמר לו כך וכך הגיעה ואמר לו מכור אותה ואחר כך מכר אותה שמעון בפחות ממה שהיה אמר לו ראובן ואמר לו לאלתר אביא לך את השאר וכשהיה תובעו את השאר היה מפליגו בדברים עד שחקר ראובן וידע מי קנה אותה פרקמטיא ושאל אותו ואמר לו כך וכך היה שמכרה לי בשני זהובים וטול אותן והן שנתן הסרסור לראובן וראובן לא אמר לו למכרה אלא בשלשה זהובים כשאמר שהגיעה בשוק וכשהיה מבקש ממנו את השאר היה אומר עכשיו אביא לך את השאר וכשבאו לפני בית דין כפר בה שמעון ואמר הוא אמר למכרה בשני זהובים ושאל בית דין את הקונה ואמר קניתי אותה בשני זהובים ונטלן ולא ידעתי מי הוא בעלה יורנו רבינו אם קונה חייב בהודאתו ואם יש הפרש בין שאמר כי לא ידעתי מי היה בעלה ובין שאמר ידעתי מי היה

תשובה רואין אם אותה פרקמטיא מצוייה אצל הקונה יחרום סתם מי שצוה את הסרסור למכרה בשני זהובים וחזר בו ויחזר אותה לראות כי הסרסור כשהיתה הפרקמטיא לראובן המוכר הרי היא בחזקת המוכר ועוד שהקונה לא ידע אם בעלה מכרה לו ואם לאו על כן אין על בעלה אלא חרם סתם כי אין הקונה יכול לישבע שבעלה מכרה לו והסרסור אם הודה שנטל שכירותו אינה נוטלה עד שישבע שראובן צוה אותו למכרה בכך ולאחר שישבע יפסיד בעל הפרקמטיא השכירות לפי שעשה שמעון שליחותו וראובן מוציא מידו הוא ועליו הראיה ואם אין הפרקמטיא ברשות הקנה אלא מכרה ישבע הסרסור שלא מכרה אלא על דעת בעלה אין לבעלה על הקונה שום תביעה לפי שאומר לו לאו בעל דברים דידי את דאין הפרש בין ידע הקונה למי היה ובין לא ידע וזה שאמרנו שאם היה המכירה בשווויה בלא הונאה אבל אם היה בו הונאה בכדי ביטול מקח יטול אותה בעלה שלא בשבועה דאמר' מוכר לעולם חוזר

עז שאלה ראובן ושמעון היה שותפות ביניהם שהיו מוכרין משי בשוק בחנות אחת ולאחר כן ישב שמעון בחנות אחרת ולאחר זמן מרובה אמר שמעון לראובן לא הלכת עמי באותה שותפות באמונה אני רוצה שתשבע לי שבועת השותפין אמר ראובן בבית דין מעולם לא היה ביני ובינך שותפות אלא הייתי עושה עמך במשי למכור שלא כדרך השותפין והביא שמעון עדים שראובן זה היה מתעסק במשי והיה סוחר בו שלא בפני שמעון אמרו לו בית דין השבע לו שבועת שמא שאתה כבן בית וכשראה שעליו השבועה ולא על עצמו פייס את שמעון עד שהודו שניהם בשותפות ונתחייבו שניהם שבועת שמא והיה שם מקצת שאמרו אין עליהן שבועת שמא לא מתורת שותפות ולא מתורת בן בית לפי שכבר חלקו ואם הודה שמעון ואמר כי נשאר לו אצלו מאותה שותפות מעט ממון וראובן כופר ואומר לא נשתייר אצלי אפילו פרוטה יודיעני רבינו היאך הדין ומה ראובן זה מתחייב לפי שכפר בשותפות תחלה וכן יודיענו רבינו דברי רב יוסף בר מניומי והוא שיש ביניהם כפירת טענה שתי כסף על מה חוזר וכל השמועה כלה עד סוף הפרק

תשובה אם הדבר כמו שנתפרש שאלה זו אין כאן שבועת שמא כמו שאמרה משנה חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביען ואם חייבו בית דין שבועה זו בחביל שאמר שמעון כי נתברר אצלי ממון שלא כדין חייבי לפי שראובן אינו מודה וצריכין אתם לידע כי כשחלקו שני שותפין ונטל כל אחד ואחד חלקו ונשתייר לאחד מהן על חבירו דבר ידוע לגבותו ממנו ואפילו שניהם מודים בדבר אין מתחייבין בזה השטר שבועת שמא לפי שהוא מלוה אצלו וכבר חלקו שניהם אבל אם חלקו ונטל כל אחד מהם חלקו ונשתייר דבר אחד ביניהם שלא חלקו בו ולא