רי"ף כא

שהודה לו הנתבע רחבה וחצי כן הודה נמי בפירותיה והויא ליה מודה במקצת הטענה ועוד שהעד אחד מחייבו שבועת התורה בפירות ועל הקרקע ונתגלגלה שבועה כמו שאמר זוקקין את הנכסים שאין להם אחריות לישבע לה עליהם

סט שאלה ראובן הוציא שטר חוב על שמעון וזהו טופסו רצה שמעון בקנין שיהפך השבועה שנתחייב בה לראובן מאה ושמונים ואחד דינרים שתבעו בדין עליו שישבע ראובן זה ויטול אותם ממנו ונתרצו בכך רצוי גמור וכולא עניינא דשטרא ומתו העדים והעידו שנים על כתב ידו שלזה והב אין ידוע מהו ושמעון כפר בכל ואמר לא היו דברים מעולם

תשובה ישבע שמעון שבועת היסת כי אין לראובן עליו כלום מזו התביעה ולא היו דברים מעולם ונפטר וגואי דלא מחייבינן ליה שביעת התורה כי העד אחד לא העיד דליו בממון אלא בהפוך שבועה ואע"פי שהפך שבועה גורמת לממון כבר סלקא שמעתא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי

ע שאלה ראובן היה בדעתו לילך למדינת הים והיה לו קרקעות אמר לשמעון עיין לי בשדות אלו אמר לו אם האמנתני ופטרתני מן השבועה הלך ראובן ופטרו מן השבועה עוד המקום ויצאו לסטים על שיירא שהלך בה ראובן ונהרגו מקצתן ונשבו מקצתן וברח אחד מהם ואמר ראיתי ראובן הרוג במקום פלוני והלכו אחריו והביאוהו מת ונקבר אבל לא הכירו אותו ונשאר שמעון אפוטרופוס על השדות כמו שהיה שש שנים ואחר כך נהרג חנוך בנו של ראובן הנהרג ובקשו להשביע שמעון זה על אותו אפוטרופסות וטען שמעון כי ראובן פטרו משבועה אבל לא כתב העדות וטען העדים שפטרו בפניהם והם במצרים יורנו רבינו אם מן הדין לשהות את השבועה ליתן זמן לשמעון עד שיבואו העדים ממצרים או לא

תשובה כך ראינו כי ראובן לא מנה שמעון אפוטרופוס אלא בחייו אבל לאחר מותו לא ואם כן הוא אינו כאפוטרופוס שמנהו אבי יתומים שלא ישבע אלא מיום שמת ראובן נעשו קרקעות בחזקת היורשים הילכך יש להן שבועה מכל מה שהיה אפוטרופוס משעת פטירת ראובן ואילך ומה וטען שיש לו במצרים עדים אין טענה זו מועלת לו כלום הילכך אין משגיחין עליה

עא שאלה ראובן נתן ממונו לשמעון בתורת עסק שיסחור בו ויחלקו האמצע לאמצעי שיטול ראובן מחצה ושמעון מחצה ולא הזמין בו המקום ריוח כלום וכשתבע ראובן את ממונו אמר לו שמעון כבר הגיע לידך את ממונך אמר לו כל מה שהגיע לידי אינו אלא מן הריוח אמר לו שמעון כשנטלת אותו יודעת שאין שם ריוח אלא ראש ממונך נטלת

תשובה ישבע שמעון שבועת השותפין כי לא נשכר באותה סחורה וכי כל מה שנתן לראובן אינו אלא ראש ממון ואין לו שכר וכי לא עשה מה שיהיה ראוי ליטול בו שכר והפסיד אלא יפסיד טרחו ויפסוד בעל הבית עכוב ממונו וכן הדין

עב שאלה ראובן ושמעון נשתתפו הטיל ראובן לכיס מאתים וששים דינרים והטיל שמעון ארבע מאות ושלשים דינרים וקנו פרקמטיא והלכו שניהם למדינה אחרת למכרה וחזר ראובן למדינתו והניח שמעון למכור ולסחור וכשהיה מתקבץ לו ממון היה הולך ונותנו לראובן וכשהשלים סחורתו הלך בשיירא גדולה של ישמעאלים ויצאו עליה ליסטים ולקחו כל מה שהיה עמו וכשבא אצל ראובן אמר לו תן לי מה שנשאר לי מראש ממון ומן השכר כי לא לקחו כלום אלו הליסטים אמר שמעון יש לי עדים ביציאת הליסטים עלינו ולקחו כל מה שהיה אצלי

תשובה מה שטען שמעון יש לי עדים שיצאו ליסטים אינו פוטרו מן השבועה אלא ישבע שבועה חמורה שכל מה שהניח ראובן משותפותם נלקח ולא נשאר ממנו אצלו כלום ויטול מה שהגיע ל דו ממה שיש לי אצל ראובן וכן הדין

עג שאלה ראובן נשא לאה ושהה עמה שנה והיה שמעון דר באותו חצר והלך רחוק למדינת הים לסחורה ונשאר שמעון בחצר אחד עם אשת אחיו וכשבא ראובן מצא את אשתו יולדת ובקש לדבר עם שמעון אחיו ואמר לו עלה למטה ולון עמי ומאן שמעון לילה שתי לילות ולאה שוכבת עמהם בבת אחת ופעם אחת הקדים ראובן לקום לתפלה ומצא לאה אשתו שוכבת עם שמעון אחיו בטלית אחד וגער בה ואמרה באונס השינה נתגלה הטלית ונתכסתי בטליתו כמדומה אני שהוא טליתך ואחר כך ראה אותה מדברת עמו בלחש וחשד אותה כי ראה אותה אוהבת אותו ובקש לנסותה ולא ישן לילה אחת עד שראה אותה נכנסת עם שמעון בטלית אחת וכשבקש להכותה מנעו שמעון וזעק ראובן לכל שכניו בלילה וספר להם כל המאורע והעידו עליה עדים שהיא פעם בחוץ ומדברת עם מי שאינו הגון ואחר כך התנו עמה אנשי העיר שלא תדבר לעולם עם שמעון ולאחר התנאי ראוה מדברת עמו מה הדין בין ראובן זה לאשתו

תשובה כך ראינו שמעשה זו מגונה ביותר אלא שאמרו רבותינו ז"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ולפיכך אין רשאי לגרשה עד שיתן לה כתובתה אילו היו לו עדים שמצאה עמו תחת טלית אחד יוצאה שלא בכתובה כמו שאמרו רבותינו ז"ל אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם ופירשו במדברת שמשחקת עם הבחורים ואם הוא מן הדין שתצא באלו העניינים כל שכן שתצא על מעשה זה שעשתה אלא שאין בעלה נאמן בעדותו הילכך אם רצה לגרשה תשבע שבועת התורה שלא עשתה מכל מה שחשדה כלום ואחר כך תטול כתובת' לפי שהוא דומה למי שיש בידו שטר חוב והלוה אומר איני חייב כלום שהוא נשבע ונוטל

עד שאלה ראובן טען כי שמעון משכן לו מקרא בחמש מאות דינרים ורוצה ליטול אותה בדמים אלו ושמעון אומר לא היו דברים מעולם שאלה היא בידך: