רי"ף יט

עגונה בלבד וכשתהיה מותרת לינשא יש לה כתובה כמו שכתוב במשנה בית שמאי אומרים תנשא ותטול כתובתה ובית הלל אומרים תנשא ולא תטול כתובתה אמרו לו בית שמאי התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו לו בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה אמרו לו בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי אבל היורשין אין יורדין לנחלה אלא בעדות שני עדים כמ"ש בניו ובנותיו דאיבעו למיחת לנחלה בעד אחד לא מצו נחתי מזוני נמי לית להו

נה שאלה אם מכרה האלמנה קודם שבועתה או נתנה קרקע במתנה או מטלטלין ואחר כך נשבעה שבועת אלמנה נאמר כיון שנשבעה ונעשית ראויה ליטול כל מה שהניח בעלה איגלאי מלתא למפרע שמכירתה ומתנתה קיימין או דילמא כיון שמכרה ונתנה בשעה שלא היתה ראויה ליטול כלום מאותם נכסים יהיו מכירתה ומתנתה בטלין

תשובה כך אמר המשנה אלמנה בין מן הנשואין בין מן האירוסין מוכרת שלא בבית דין ואיתמר בגמר' בשלמא מן הנישואין משום מזונות וכו ודבר זה בשלא נשבעה שאם תאמר כשנשבעה כיון שנשבעה אין לה מזונות לפי שלא תשבע עד שתגבה כתובתה בבית דין ומשעה שתובע כתובתה בבית דין אין לה מזונות ודין המכירה והמתנה בדבר זה שוין על פי שאמר' מכרה כתובתה או מקצתה נתנה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בבית דין ואע"פ ששמועה זו אוקמוה כרבי שמעון שאין הלכה כמותו אין לחוט לדין זה אין הלכה כמותו אינו אלא כשלא תמכור השאר אלא בבית דין משום שסובר ד' שמעון שכיון שמכרה מקצת כתובתה אין לה מזונות אבל המתנה והמכירה קיימת היא לדברי הכל

נו שאלה על שבועה דרבנן כעין דאורייתא הישנה כשבועת היסת יהו כדין אותה עצמה ואם גלגל עליו ולא רצה לישבע יתחייב כמו שמתחייב בשבועת התורה או לא

תשובה שבועה דרבנן כעין דאורייתא דנקיט חפצה בידיה אבל אין הופכין אותה כמי שהופכין שבועה דרבנן כדאמרינן בדרבנן אפכינן שבועה בדאורייתא לא מפכינן וזו בדרבנן הויא שבועת היסת אבל טבועה דרבנן שהיא כעין דאורייתא אינו אלא בנשבעין ונוטלין ואין הופכין שבועתו כגון הפוגם שטרו והנפרע מנכסי יתומים או מנכסים משועבדים והשכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו אלו כולם נשבעין ונוטלים ואין הופכים שבועתו לפי שאין הופכין שבועה אלא מן הנתבע לתובע אבל מן התובע לנתבע לא ויש אחדים שאע"פ שהן נתבעין והן דרבנן כעין דאורייתא ואין הופכין שבועתן שהן נשבעין בטענת שמא כגון השותפין והאריסין והאפיטרופין ואשה הנושאה והנותנת בתוך הבית וכן בן הבית שהמשביע אותן אין בריא לו עלמה שמשביע אותן ומשום הכי אין הופכין עליהם והגלגול שאמרת יש מן הדין לגלגל על כל שבועה ואם לא רצה לישבע משלם

נז שאלה ראובן שהיה לו אצל שמעון ממון וכיון שתבע ממנו אמר לו כבר בא אלי לוי על שמך ונטל ממני כך וכך ולוי מודה שנטל בצווייו והגיע הכל ליד ראובן וראובן אומר כן הוא ששגרתי את לוי אלא שלא שגרתי על כך וכך אלא על פחות מכן היאך הדין

תשובה ישבע ראובן שבועת התורה שלא שגר לוי אלא על כדי שטוען ושלא הגיע לידו מחוץ ללוי יתר מכן ויפרע שמעון את השאר ולוי ישבע שבועת היסת שכל מה שנטל לא נטל אלא בשליחות ראובן ומה שנטל הגיע ליד ראובן ויפטר לוי ויפסיד שמעון

נח שאלה לאה הרשת' ראובן לתבוע את דינה בתה שטענה עליה שגנבה לה ממון וכלים אבל לא נתנה לטענותיה שיעור היש על דינה זו שבועת היסת היש מן הדין שתתהפך את השבועה או דילמא כיון שאינה יודעת שיעור מה שגנבה לה אין משביעין אותה בהיפוך השבועה וכן אם יש על דינה זו שבועה כבן בית או לא

תשובה מה שטען טענת גנבה אין להשביע את הנטען שבועת היסת לפי שלא נתברר לו אם הוא גנב או אחר אבל משביע שבועת היסת מי שבא בטענת בריא שאם יהפוך בעל דינו השבועה וישבע ויטול וכן לאה כיון שלא נתברר לה אין על דינה בתה כי אם חרם סתם ודין בן בית אינו במי ששרוי עמו בחצר אך זהו בן בית מי שהוא נושא ונותן באמונה במקח ובממכר בהוצאה כמו שאמרו בן בית לא שיוציא ונכנס ברגליו אלא שמכנים פועלים א ומוציא לו פועלים

נט שאלה על יורש שהוציא שטר ויש בו לפלוני מורישו של זה היורש אבל פלוני כך וכך וכו' ויש לו אצלו בהן ממושכן כך וכך כלים וטען היורש כי זה המשכון אבד מבית מורישו והורה תלמיד אחד שתשבע אשת המוריש שהמשכון אבד שלא בפשיעה ויטול מה שבשטר והביא ראיה מכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד

תשובה ראיה זו אינה נכונה שאין אומרים כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אלא כשהיה אותו האיש שנתן לו המשכון קיים ואמר שנתנו לאשתו שמשביע אותה אבל בכאן הדין שאין על הנתבע לפרוע משטר זה כלום אלא אם המשכון מצוי ואם תאמר יורש נשבע שבועת יורשין וגובה הכא ליכא למימר הכי מפני ששטר שאינו אומר בו יורשו נשבע שבועת היורשין וגובה הוא ודאי ומוציא ידי ספק ששטר מלוה ודאי והפירעון ספק אבל הכא כבר הגיע אליו המשכון כנגד הלואתו