רי"ף יד

שאמר המשנה האשה שאמרה התקבל לי גיטי וכו'. ומה שאמרת לא שכא הגיע גט לידה מיד שליח בעלה ולא שנא הגיע גט לידה מיד שלוחה דבר זה אינו נכון דמאי טעמא הוי גט כשמוסר בעדי מסירה משום שיד השליח כיד הבעל ושלוחו של אדם כמותו אבל שלוחו של אשה שידו כידה אם אין שם עדים שיאמרו בפנינו קבל מה תועל' יש בעדי מסירה אע"פ שהגט יוצא מתחת ידה כיון שלא נתברר להם שהגי' לידה לידה מיד בעלה או מיד שלוחו ומה שהבי' ראיה מן המשנ' שאמר המביא גט ממדינ' הים וכו'. ובפני כמה נתנו לה בפני שנים ואמר שזו הממנה סתם נאמר ל"ש שליח לקבלה ולא שנא מליח להולכה ראיה זו אינה נכונה שבודאי ששליח זה שלוח הבעל להולכה שאילו היה סתם אפילו שליח לקבלה לא סגיא בפני נכתב ובפני נחתם מפני שאמר האשה שאמר התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים וכו' ואילו היתה משנה זו אפילו שליח לקבלה לא ששלוחה של אשה כמותה וכיון שמוסר לה בפני עדי קבלה והעידו שבפניהם קבל כאינו הגיע גט לידה והויא לה מגורשת ואילו היתה המשנה זו שהיא האשה שאמר התקבל לי גיטי וכו דחויה מפני המביא גט ממדינת הים כמו שאמרת שהיא חולקת עליה הוה רמינן מתני' אהדדו ודחינן לחדא מנייהו. אי נמי הוה מתרצינן להו שכן דרך התלמוד לעשות כן וכיון שלא כן אין לנו ראיה להעמיד המביא גט אפי' בקבלה ולדחות המשנה האחרת וזה שאתה אומר שאתה מוציא לעז על גיטין הראשונים אין אומרים כן אלא במי שמחמיר בגט אמר לו אם אתה מחמיר בגט מה שאינו צריך אתה מוציא לעז. יורנו רבינו עם מי הדין ויכריע אם הגט בטל או לא

תשובה עמדנו על שאלה זו וראינו עד"י מי שאמר שהגט בטל והוצר' גט אחר שהן דברי' נכוחים אע"פ שמקצת ראיות שהביא על ביטולו אינן נכוחות אלא שהגט בטל מכל מקום. אבל זה שהורה שהגט כשר דברי הבל הן ואין כד' להשיב עליהן. וזה שאמר הגט בטל משום שהבעל אומר לא כתבתיו ולא נתתיו לה אלא מזוייף הוא טענה יפה היא ומבטלת הגט משום שלא נתקיים בחותמיו שאין השליח נאמן אלא כשהבעל מודה שכתבו אבל לא נתנו לו לשליח אלא בתורת פקדון אבל אם כפר בגט לגמרי ואבר לא כתבתיו אין אותו הגט מתקיים אלא בעדי חתימה או בעדי מסירה משום שהקבלן ידו כיד האשה שהרשתיו וכשם שהיא אם טען הבעל עליה שהגט מזוייף צריכה או עדי חתימה או עדי מסירה כך הקבלן וכשם שאם הודה הבעל שכתב הגט אבל אם טען שלא נתנו לאשה שאינו נאמן אלא היא נאמנת כך שלוחה כשהגט יוצא מתחת ידו וטען הבעל שלא נתנו אינו נאמן וראיה לדבר שהאשה נאמנת בכך יותר מן האיש זה שאמר ומודה רב הונא אי אמרה קמאי דידי יהביה ניהלי מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהליה והראיה שאם כפר הבעל בכתיבת הגט מעיקרו אע"פ שהגט יוצא מיד האשה שצריך או עדי חתימה או עדי מסירה הוא מה שאמר שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי עדי מסירה אי נמי זימנין דאזלי למדינת הים והצריכו עדי חתימה שיהיו במקום עדי מסירה וכיון שנתבררו אלו ראיות באשה ידוע הוא ששלוחה כמותה מפני שהוא זוכה להם ושלוחו של אדם כמותו ומה שכתב המשנה האשה שאמרה התקבל לי גיטי וכו' אמרה מכל מקום צריכין אנו להם אבל ב' שאמרו בפנינו קבל וקרע אין צריכין להם אלא משום שאמר וקרע אבל אילו היה הגט יוצא ביד הקבלן לא היינו צריכין לאותן עדים שכשם שאין האשה צריכה לעדי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אם הודה הבעל שכתבו כך אין שלוחה צריך עדים וכבר בררנו למעלה דבר זה בראיות ואמר נמי בשליח בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין מי נאמן רב חסדא אמר בעל נאמן והלכה כרב חסדא ואע"ג דרב הונא רבו דרב חסדא הוה ליה בכאן הלכה כרב חסדא וזו האשה שהגט יוצא מתחת ידה והעדים שהגיעו אות' לידה העידו שאותו ששלחה לקבלה נתנו להם שימסרו אותו אליה אילו אותו גט היה מתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל שאמר שהוא מזוייף אלא השליח היה נאמן שיציאת הגט יוצא מתחת יד שלוחה אלא שהבעל כוזב בכתיבת הגט לגמרי ולא היה מקויים בחותמיו הרי זה גט בטל וזה שהורה הבן כדין הורה אלא שהראיות שהביא אינן נכוחות והלכתא כוותיהו ולא מטעמיה

כט שאלה על עסקי שליח שנתן גט לאשה ולאחר כן אמר כי בתנאי היה נאמן הוא זה השליח או דילמא אינו נאמן אלא בזמן שהשליחות יוצא מתחת ידו

תשובה אינו נאמן אלא בזמן שהגט יוצא מתחת ידו אבל בזמן שהגט יצא כבר מתחת ידו אינו נאמן בין לקולא בין לחומרא

ל שאלה לפרש לנו דחרש רומז ונרמז קופץ ונקפץ. פירוש שחרש לפי שאינו מדבר לא הצריכוהו לגט אלא ברמיזה כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין כלומר כלקיחתו או במכירתו במטלטין מכרה בקפיצה כלומר כיון שנתן את המעות במטלטלין קנה לוקח ואמר רב נחמן מחלוקת בן בתירא ורבנן במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה ואמרו פשיט' במטלטלין תנן והשבנו מהו דתימא אפי' במטלטלין כלומר שאין הדבר פשוט שיש לומר שזה שאמר בן בתירא במטלטלין לא בא לומר אלא אף במטלטלין קופץ ונקפץ ועל מנת שהקפיצה נמי בגיטין דבר' הכל ברמיזה דבמטלטלין מחלוק' אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה שקפיצ' בגיטין לא התירה אחד מהם אבל חלקו במטלטלין לחוד וההפרש שיש בין רמיזה לקפיצה הוא שרמיזה כגון שרמז בעיניו או בידיו ויתברר מאותה רמיז' אם רוצה למכור או לקנות וכן בגט יתברר מאותה רמיזה שרוצה בכתיבת הגט ובנתינתו לאשה אבל הקפיצה לא יתכן ממנה כלום משום שצריכין אנו שיאמר תחלה כתוב שאם כתבו הגט ולא ירמז