רי"ף יא

בעולם זהו תנאו של כתובה דמי וכשם שאין אומרים בכתובה דבר שלא בא לעולם אלא חייב בין שלא היה מצוי בין שהיה מטבע ה"ה תנאי כתובה נמי כיוצא בהן. אבל מה שלא היה על דרך תנאי אלא עשה אותו מעצמו שאלו לא עשאו לא היו מתנין עליו בו אינו כתנאי כתובה אלא כשאר מתנות דעלמא וצריך שיהא מצו' ושלא יהא בלשון אסמכתא וכך אנו דנין בדבר והדבר שו' בין נכתב בשטר הכתוב בין שנכתב בשטר אחר אם היה תנאי שהקדושין נגמרין בו הרי כתנאי כתוב וכן אם התנו עמו לגבות מחיים או ליתנו לכל מי שירצה תנאה קיים אעפ"י שאמר כל תנאי שבממון תנאו קיים

תשובה עמדנו על שאלתם ותשובה כי החמשים זהובים והשפחה שנתן ראובן לאמו כמתנה יש מן הדין לראות אם אלו הזהובים מטבע עובר בארצכם שקונין ומוכרין בו אין הקונה קונה בקנין כדאמור רבנן אין מטבע נקנית בחליפין ואין קונין ומוכרין בו אבל הם בפרקמטיאות נקנין בקנין אלא שצריך שיהו ברשות הנותן בעצמם הן ולא דמיהן וכן השפחה צריכה שתהיה ברשותו בשעת נתינה ובזה הענין יתכן לקנותה בקנין גמור אבל אם לא יהיה הדבר הנקנה בקנין ברשות הנותן אינו נקנה ואין הקנין מועיל לו כלום כדאמור רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן המזונות שפסק על עצמו לתת לאמו אפילו יהיו מצויין ברשותו אינו נקנה לפי שהוא מטבע ואין מטבע נקנה בחלפין כמו שאמרנו. וכן כל מה שהזכרנו למעלה כי הוא נקנה בקנין אינו נקנה אלא אם כן אמר לו נתתי לה כך וכך ופסקתי על עצמי כך וכך אבל אם אמר לו אתן לה כך וכך אינו נקנה ואפילו יהיה ברשותו לפי שהוא אסמכתא שרבותינו קורין אותה קנין דברים בעלמא. וכן מה שטוען ראובן זה באשתו שיש לה בגדים שהם שוים מאה זהובים יש מן הדין אם תודה לו בהם שיגבה אותם מסך כתובתה ואם כפרה בהן תשבע בהן שבועת התורה כי לא הגיע מהם כלום לידה ותטול כל מה שיש בכתובה כדין כל מי שיש בידו שטר וטעין שכנגדו שפרעו כלו או מקצתו והוא כופר שנשבע ונוטל. ומה שטען כי הנדונייא הכתובה בכתובה הושמ' בשעת כתיבת הכתובה ביותר עמה שהיתה שוה יש מן הדין בדבר זה שיחזרו למנהג המקום אם מנהגם שתטול האשה בשעת גירושין או לאחר מיתת הבעל כל מה שכתוב בכתובה וכל מה שנשומה נדונייתה בלא גרעון תגבה זאת כל מה שכתוב בכתובה בלא גירעון כפי המנהג. ואם המנהג לגרוע מכל הכתובה העשו לפי מנהגכם ומה שטוען הבעל שאין עמו כלום כי הוא עני יש מן הדין שלא יגרשנה עד שיזמין לו המקום כל סך הכתובים כי כל מי שאין עמו ממון להגבות לאשתו כתובה אין מן הדין שיגרשנה ואם לא תחפוץ האשה להשאר עמו ישבע לה שבועת התורה שאין עמו כלום ויגרשנה ולאחר שיגרשנה ישא אחרת ואין מן הדין שיפרע לראשונה כלום ממה שהכנסה לו השנייה כי אין לו למכור נדונייתה על פיה וכל שכן שיפרע ממנה את חובו ולאחר שישבע לה אם יזמין לו המקום כלום ונראה בידו ממון וטען שהוא לאשתו השניה אינו נשבע על כך כי השבועה הראשונה שישבע כך ישבע שאין עמו עכשיו כלום וכל מה שיזמין המקום לו יפרע לה ולפיכך אינו צריך להשבע לה פעם שנייה. והמזונת ששאלת כך הדין שמי שמגרש את אשתו גירושין גמורין כדת אין לה עליו מזונות אבל יש לה מזונות למי שהיתה מגורשת ואינה מגורשת כדאמרי רבנן כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ותלמוד ארץ ישראל שהורה בחלוק אין חוששין לו ואין דנין על פיו. והשטר שכתבה לאה על בנה באו' העולם אין מן הדין שתגבה בה כלום כי מה שאמרו רבותינו ז"ל כל השטרות העולין בערכאו' של עכו"ם אעפ"י שחותמיהן עכו' כשרים אינו אלא בהיכר שהעדים גוים רואים נתינת הממון. ולפיכך עדותן עדות אבל זולתן ממכירות כגון מתנות והלואות שדיניהן בהם כדינינו ואין אנו עושין מעשה בהן ואם עברה לאה וגבתה בדין אומות העולם יש מן הדין שתנידו אותה שתחזור אותה וכן הדין

טו שאלה שמעון יש עליו ועל אשתו שטר בזהובים מתה אשתו ונתנה במתנה לבניה כל מה שהניחה ונשאר הבעל עני בא בעל חוב ותבע את חוב אמרו היתומי' אנו נפרע החצי שהוא חלק אמנו ואבינו יפרע החצי שהוא חלקו ואמר בעלי חוב איני לוקח אלא מכם כי אביכם עני הוא

תשובה אם המתנה שנתנה האשה לבניה מטלטלין אין על היתומים לפרוע בשביל אמם כלום כי מטלטלין אינן משועבדין לבעל חוב שנוציא אותם מידם ואלו היתומים שרצו לפרוע החצי בשביל אמם עשו לפנים משורת הדין ואם זו המתנה מקרקעי יש על הבני' לפרוע כל מה שבשטר אם הקרקעות שוין כל כך כי שנים שלוו מי שנמצא מהם פורע כמו שאמרו השותפין אחראין זה לזה

טו שאלה ראובן כתב מתנת בריא לשמעון בסך ידוע ונפטר ראובן והוציא שמעון השטר ותבעו ליתומי ראובן והוציאה האלמנה כתובתה ותבעה אותם ולא הניח ראובן בכדי כתובה ושטר המתנה ובקש בית דין להגבות כתובתה אמר שמעון אני אגבה תחלה שהמתנה שלי מוקדמת מן הכתובה השיב אפוטרופוס דיתמי ואמר כי אמרו רבותינו ז"ל אין נזקקין לנכסי יתומים אלא לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משם מזוני ושמעון אומר אין הפרש בין כתובה בין מתנה כל הקודם זכה והאפוטרופוס אומר אילו היה שטר חוב הכי נמי אבל שטר מתנה אין לך כלום עד שיגדילו היתומים אבל אני לא אמכור קרקע היתומין ותגבה יורנו רבינו אם היה מן הדין לגבות אותה מתנה עם הכתובה והיו שם קרקעות מקנה אותם לאחר זמן המתנה ולא הניח נכסים בכדי שתי השטרות נדון בהם דין לוה ולוה ואחר כך קנה יחלוקו כשאר הלואות והיאך יחלוקו במחצה או לפי הממון של שטרות