רי"ף י

שתהיה המתנה כשאר מתנות הכתובה יש לו עליה שבועת היסת. ואם אמרו העדים כי כן היה הדבר כמו שטען הבעל אלא ששכחו לכתבו בשטר שומעין להם משום שלא חזרו בעדותם אלא הוסיפו על עדותן ואמרו רבותינו ז"ל תנאי היו דברינו נאמנים

י שאלה עייננו בשאלתם והרי אנו מדברים עליה מעיקרא כאשר שאלתם עיקר הדבר הזה שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני הוא על שני עניינים. האחד במי שהוא ראוי לירשו. והשני למי שאינו ראוי לירשו וזה למי שהוא ראוי לירשו אין התנאי מועיל בו אפילו אמר בלשון מתנה משום שאמר שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ואם היה זה התנאי כל מי שאינו ראוי לירשו הרי זה קיים במה ששייר הראשון אבל לא במה שמכר שאין למכור לכתחלה הילכך אם מכר או משכן או שהעביר המתנה לאחר מה שעשה עשוי אבל מי שהיה עליו מקודם לכן מחוב או מכתובת אשה אין להם לגבות כלום מזאת וכזאת אמר נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן לה בידא דלוקח. ומקשינן עלה מדידה דאמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ונשאת בעל לוקח ואין לאחריך במקום בעל כלום ופרקינן התם דאמר לה כשהיא נשואה ממי קאמר לך אחריך ליקני בעל לא ליקני אלו הן ענייני שמועות אלו. וזו המתנה ששאלתם הדעת מכרעת שתולין אותה כדאמרינן לה כשהיא נשואה. ואע"פ שהמתנה קודמת לנישואין שכיון שהמתנה בין שני יורשין שהן אחיו וידוע שכל אחד ואחד יורש את אחיו כשלא הניח בן לירשו לא היה צריך לשיחה זו וא"כ י"ל שהאב לא אמר אלא לדבר אחר ולא הוציא דבריו לבטלה הלא אתה רואה מה שאמר כענין יהדות נכסים בכלל המכירה שהיא סתם אלא שהזכיר אותם ולא היה צריך להזכירה משכנו שלצורך אחר הזכירם. וז"ש כיון דלא צריך לטפויי מלתא קא אתי וכן במתנה זו כיון דלא צריך לומר אם מת אחד מהן יחזור חלקו לאחיו. וקאמר אין אנו אומרים שלבטלה אמר אלא לצורך אמר דין ואיזה זה שאמר מת אחד מן האחין והניח אשה ולא הניח בנים שלא תטול אותם נכסים אלא יחזרו לאחיו וכאלו אמר לו על מנת שלא תקנה אותם אשתו בכתובתה ובזה נכנס אחריך ליקני שהוא תנאי קיים. וכיון שהיתה מתנה זו מתנת בריא תנאי זה קיים ואין לאשתו כלום לפי שלא נשתעבד לה שהתנאי היה בשבילה. וזה ששאלתם על בעיא דרבא בבריא היאך על ענין נכסי לך ואחריך לפלוני שהיא כשכיב מרע במי שראוי לירשו משום שאין תנאו קיים באחריך לפלוני לפי שאמר שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק והדבר ידוע בנכסי לך אינו במי שראוי לירשו. ואם כן בעיא דרבא לא בא בענין זה אלא על מה שכתב המשנה האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום. ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין אמר ר' יוסי בנו של רבי יוחנן בן ברוקא לא נחלקו אבא וחכמים על אחד במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אמר יירש וחכמים אומרים לא יירש ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא ואמר רבה מאי טעמא דרבי יוחנן בן ברוקא ושמעינן מהכי דנפסקה הלכה כרבי יוחנן ברוקא. ושאל רבא בבריא היאך כלום זה שאמר רבי יוחנן בן ברוקא דוקא בשכיב מרע אבל לא בבריא או דילמא אפי' בבריא ולא איפשיט

יא שאלה מי שנתן נכסיו למי שראוי לירשו היכול להקנותו מה שלא בא לעולם

תשובה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בין למי שאינו ראוי לירשו בין למי שראוי לירשו ושלום יצחק בר יעקב ז"ל

יב שאלה על הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא שהעמדנוה דוקא הכותב כתובה זה כתיבה גרידת הוא כגון שטר בלא קנין או דילמא אפילו קנו ממנו לא עשאה אלא אפוטרופא

תשובה הכותב כל נכסיו לאשתו בין בקנין בין שלא בקנין לא עשאה אלא אפוטרופא ודוקא שישא כתוב בשטר וכך אמר לנא פלוני בן פלוני כתבו ותנו לפלונית כתוב אשתי כל נכסי אבל אם היתה צוואה זו בלבד החזיקה בנכסים ואינה אפוטרופא

יג שאלה ראינו שהורה רבינו שמתנה לחוד אם בה תנאי שתגבה מחיים נגבית מחיים אלא אם יהי מנהג המקו' שלא להגבותה וצריכין אנו לידע היאך יהיה עיקר המנהג לפי שיש מי שאומר לא נהגים במקומנו להגבותם מחיים לעולם הילכך אינה נגבית ויש מי שאומר לפי שחשבו שאין מן הדין להגבותה אבל אלו ידעו שיש מן הדין להגבותה היתה נגבית

תשובה עיקר המנהג שעושין על פיו והוא שרוב הקהל יתייעצו עם זקני הקהל ויתקנו תקנה במה שיתקנו ויקיימו אותה זהו המנהג ואפילו לאחר שנים אם לא ידעו הך עקרו אלא שהיה מחזיק בכך והיה עומד בחזקתו

יד שאלה בענין מתנה לחוד הריני ניתן לך עקר הדבר שתסמוך עליו והוא שרבותינו ז"ל אומרים תנאי כתובה ככתובה דמי מה שהתנה הממונה של האשה עם הבעל בשעת הקדושין כגון שאמר לו כמה אתה כותב לאשה זו על נפשך ומה שנתרצו שניהם עליו באותה שעה זהו כתנאי כתובה וכל שכן אם אמרה לו איני מתקדשת לך עד שתפסוק לי כך וכך ותכתוב לי כך וכך שהוא כתנאי כתובה ופלוני זה הרי הוא בכלל כמה אתה נותן לבנך כך וכך ואינו צריך קנין אלא באמירה נקנה בין שהוא מטבע בין שאינו מצוי