רי"ף ט

ממני כך וכך ממה שנטל צפנייו והגיע הכל ליד ראובן וראובן אומר כן הוא ששגרתי את לוי אלא שלא שגרתיו על כך וכך אלא פחות מכן היאך הדין

תשובה ישבע ראובן שבועת התורה שלא שגר לוי אלא על כדי מה שטוען ושלא הגיע לידו מאת לוי יותר מכן ויפרע שמעון הנשאר. ולוי ישבע שבועת היסת שכל מה שנטל לא נטל אלא בשליחות ראובן ומה שנטל הגיע ליד ראובן ויפטר לוי ויפסיד שמעון

ה שאלה ראובן היה לו עבד ונתנו במתנה לשמעון והקנה אותו לו ולאחר זמן בקש לחזור בו והוציא שטר מודעא באותה מתנה והוציא שמעון שטר המתנה וכתוב ביה ששמעון זה היה בידו שטר מתנת ראובן שנתן לו העבד אלא שהיה השטר בנייר שאינו חזק שלשה עדים וכתבו בנייר חזק אות באות והעמידו אותם עדים על אותו שטר המחודש ונתקיימת אצלם עדות העדים תהיו באותו שטר הראשון ונמצאת זמן זה השטר קודם זמן המודעא וטען ראובן ואמר שכיון שהעתיקו העדים את השטר הוחלף זמן זה והוקדם זמן המודעא שלו ושמעון אומר לא העידו על השטר עד שהגיהו אותו עם השטר הראשון ולא נמצא ביניהם הפרש אות אחת

תשובה אם זמן המודעא אחר זמן המתנה אין המודעא מועלת כלום וזה שטוען שהוחלף הזמן אינם ובלבד שיהיו אלו שלש העדים שהחליפו השטר בקיאים בשטרות ובעניינים כדי שלא יוכל אדם לרמות להם ואם אינם בקיאים בשטרו' ובמקום המחק והגרר ישבע בעל המתנה שבועת היסת שלא החליף בשטר אות אחת ולא רמה ויחזיק בעבד

ו שאלה ראובן נתן משדותיו להקדש ונפטר ועמדה הקהלה ומכרה אותה שדה והוציאה דמיה בכך וכך ובצרכי צבור והחזיק בה הלוקח שנים הרבה ועמד עכשיו אחד מהן ותבע אותו ואמר שאין הקהל רשאה להוציא דמי שדה זו אלא בהקדש אמר לו הלוקח את לאו בעל דבר דידי את העדה היא תתבע אותי היש מן הדין כך וצרי' הרשאה מהקהל אם לאו

תשובה עי שהקדיש כלום לבית הכנסת אין אדם בעול' רשאי להמיר אותו דבר ולא למכרנו כל זמן ששם בעליו עליו אלא אם ימכר לדבר מצוה כגון פדיון שבויים וכדומה להם מן המצוה כגון כתיבת ספר תורה אם הוצרך אליו ואלו שמכרו ההקדש והוציאו בערכיהם שלא כדין עשו ושלא כדין נהגו ויש עליהן לפדותו מן הלוקח ולהחזירו לחזקת ההקדש ומי שתבע דבר זה צריך הקהל לסייעו לפי שהוא דין הקדוש ברוך הוא ודין המת שהקדישו ואם הלוקח הכיר בשעת הלקיחה שהיה להקדש אין לו אלא דמים שנתן בלבד ויעשו עמו חשבון מכל מה שאכל מן הפירות לאחר שיוציא מה שהוציא בעבודת השדה

ז שאלה ראובן חלה ונטה למות והיה לו אח קטן שלא מאמו והיה לראובן אח שמעון ובקש שמעון זה שיצוה מחמת מיתה נכסיו לחנוך אחיו הקטן ע"מ שכשימות חנוך יחזרו הנכסים לשמעון אמר ראובן דבר זה אינו מועיל לפי שאם החזיק חנוך אחיך בנכסים אלו ומת לא יהא לשמעון כלום בהם שאין אומרים נכסי לך ואחריך לפלוני אלא במי שאינו יורש אבל אחיך יורש הוא וכשימות בנו יורשו עמד ראובן ואמר הרי נכסי נתונים לשמעון אחי מעכשיו ולאחר פטירת חנוך אחי היש בהקנאה זו תועלת אם לאו

תשובה זה שחשש ראובן מקום חשש הוא אע"פ שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני הראשון ראוי לירשו ואין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא ל' ירושה וירושה אין לה הפסק אלא שזו ההקנאה שהקנה לו אח"כ הקנאה גמורה היא לחנוך ולשמעון שכיון שנותן מעכשיו ולאחר פטירת חנוך הוה ליה גופו של ממון קנוי לשמעון מאותה שעה והפירות לחנוך כל ימי חייו ולכשימות חנוך תשאר הגוף לשמעון

ח שאלה מאיזה טעם בטלה מתנתא טמירתא

תשובה שהמתנה כשהגיע ליד המקבל הרי היא מלתא דעבידא לאיגלויי וכיון שאמר הטמינו לא רצה להקנותו כלום הלא תראה שהגאונים ז"ל לא חשבו למתנתא אלא במצוה מחמת מיתה לפי שאין קונה אותה המקבל אלא לאחר מיתה ואם החביא את הדבר בטלה וכמו כן אם אמר אל תגלנה אלא לאחר מיתה הרי היא קיימת לפי שבשעה שרצה להקנות לו אמר לו לגלותה וזו ראייה שטעם מתנתא טמירתא משום דעבידא לאיגלויי בשעה שמקבלה ואם אמר הטמינו כבר פחתה

ט שאלה ראובן נשא אשה וכתב לה בזמן הנשואין כחצי חצר שהיתה לו בכלל מתנת כתובתה ותנאי חצי זו כתנאי כתובה לכל דבר בין לאלמנות בין למורדת ולאחר זמן נתן במתנה מחצית החצר השני מתנה מוחזקת בכל חיזוק מתנות ולאחר כן הוליד בת ובקש לתת לה במתנה בית אחד מאותו מחצי' החצר שנתן לאשתו לאחר זמן הנישואין וכשראה אשתו כן א"ל כי מחצית חצר זו נתת במתנת פרהסייא לאחר נישואי ואינה כשאר מתנות כתובה אלא הרי היא שלי גוף ופירות מהיום והרני תובעת בפירותיה וראובן טוען ואומר כי מחצית זו שנתתי לך במתנה אחר נישואין לא נתתי לך אלא בתנאי הכתובה והעדים שכחו שלא כתבו כן בשטר ועוד שאף את בעצמך החזרת לי המתנה שנתתי לך ונתתי לי במתנה ויש לי בה יותר משני חזקה ואבדו לי השטרות

תשובה עושין על פי מה שבשטר המתנה שביד האשה וזה שטוען ששכחו העדים ממנו כלום אין חוששין לו. ומה שטוען שיש לו בה שני חזקה אין בו ממש שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אלא שאין לאשה לתובעו בפירות מחצית חצר זו לשעבר לפי שלא התנה עמו בכך מתחלה אבל יש לה לתובעו לעתיד ואם טען הבעל שהתנה עם אשתו