רי"ף פסחים יב:

לא ימכרנו לנכרי ולא יעשנו מרדעת לחמור אבל עושה אוחו תכריכין למת:

נכרי מ"ט לא לאו משום דהדר ומזבין ליה לישראל הדר אמר רבא ניזדבנינהו קבא קבא לישראל כי היכי דכליא קמי פיסחא:

תנו רבנן אין מוללין את הקדרות בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח ואחר כך נותן את החמץ ויש אומרים נותן את החמץ ואחר כך נותן את הקמח עולא אמר אחד זה ואחד זה אסור משום לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב וכן הלכתא, אבל בחסיסי שרי דהא * בגמ' הגי' רבא רבה גופיה מחוי ליה בחסיסי פירוש חסיסי מצה אפויה שטוחנין אותה ומבשלין אותה במים ומוללין בה את הקדרות:

מתני' אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת ולא לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד ורבי מאיר אוסר אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהם מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין:

גמ' אמר רב כהנא מחלוקת לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד:

(דף מב.) מי תשמישו של נחתום וכו':

תניא שופכן במקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן:

אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים הגרופים פירוש מים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור את הפת כלומר שלא תתעסק בדבר אחר ותניח העיסה וצריכה שני כלים של מים אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את ידיה:

איבעיא להו עברה ולשה מאי מר זוטרא אמר מותר ורב אשי אמר אסור וקיימא לן כרב אשי ולא מיבעיא מיתב בשימשא ומילש דאסור אלא אפילו מיתב תותי רקיעא ביומא דעיבא ומילש אסור ואע"ג דלא נפלה שמשא בההיא דוכתא מאי טעמא יומא דעיבא כוליה שימשא:

סליקו להו כל שעה