רי"ף פסחים יב.

בפסח מפני שהן מחמיצות:

גמ' ת"ר אלו דברים שאין באין לידי חמוץ האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין מבושל אדמבשיל ליה אחמוע מיחמע אמר רב פפא אפוי שבשלו קאמרינן:

תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר קמח שנפל דלף עליו אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ אמר רב פפא והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף:

אמרי דבי רבי שילא ותיקא שרי והתניא ותיקא אסור לא קשיא הא במיא ומילחא הא במישחא ומילחא דכיון דלית בה מיא משחא מי פירות הוא ומי פירות אין מחמיצין פירוש ותיקא קמח מבושל במים ומלח:

אמר מר זוטרא לא לימחי איניש קידרא קימחא דאבישונא דילמא לא בשיל שפיר ואתי לידי חימוץ פירוש קימחא דאבישונא שתיתא דשבולי רטיבתא (דף מ.) אמר אביי לא ליחריך איניש תרתי שבולי בהדי הדדי דילמא נפקי מיא מהא ועיילי בהא ואתיא לידי חמוץ א"ל רבא אי הכי אפילו חדא נמי אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין וקיימא לן כרבא

ת"ר אין לותתין את השעורין בפסח, ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות רבי יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן על פי הביב והם מתבקעות מאליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש עבד שמואל עובדא נתבקעו ממש

ואנן כיון דלא איפסיקא בהאי מילתא הילכתא בהדיא לא כמר עוקבא ולא כשמואל עבדינן לחומרא כמר עוקבא דהויא לה ספיקא דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא והני מילי לענין מיכלינהו להנהו שערי בעינייהו אבל אי משתכחי בהדי בישולא ולא נתבקעו כיון דאיסור תערובת חמץ במשהו דרבנן היא לא אסרינן ליה לההוא בישולא דמשתכחי ביה תרי ותלת שערי אלא אם כן נתבקעו כשמואל משום דהויא ליה ספיקא דרבנן וספיקא דרבנן לקולא ויש אומרים דהלכה כשמואל דמר עוקבא תלמיד דשמואל (מ"ק טז:) הוה וקיימא לן דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד דהא עבד ליה שמואל עובדא ואי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עביד בה עובדא:

אמר רב בעל נפש לא ילתות כלומר מי שמדקדק עצמו במצות לא ילתות אפי' חיטי דשרירן אמר רב נחמן מאן דציית ליה לאבא אכיל נהמא בחובשיהו דבי רב הונא לתתי בי רבה בר אבוה לתתי והאידנא שדרו ממתיבתא דאין אנו בקיאין ללתות הילכך לא שרי לן למילתת וחליטה נמי ליכא בזמן הזה מאן דידע למיחלט הילכך אסור:

ומיבעי ליה לאיניש לנטורי קימחא דפיסחא מעידן קצירה דאמר קרא (שמות י״ב:י״ז) ושמרתם את המצות ואמר להו רבא להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשום מצה כלומר הזהרו בהן שלא יבא עליהם מים פירוש כיפי עמרים:

(דף מ:) ההיא ארבא דטבעה בחישתה שרייה רבא לזבוניה לנכרים איתיביה רבה בר ליואי לרבא בגד שאבד בו כלאים הרי זה