רי"ף ברכות טז.

כדי לגמור את כולה והכין מסקנא בסוף מסכת ר"ה (דף לד:) וכן בתקיעות וכן בהלל וכן במגילה אבל בתפלה בלחוד אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש

אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו קורא ק"ש תניא נמי הכי היתה טלית של בגד ושל עור ושל שק חגורה לו על מתניו קורא את שמע ולתפלה (דף כה.) עד שיכסה את לבו

אמר רב הונא שכח ונכנס לבית הכסא בתפיליו מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור ס"ד אלא אמר רב נחמן בר יצחק עד שיגמור עמוד ראשון וניפסוק וניקום סבר לה כדתניא ר"ש בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון איתמר צואת על בשרו או ידו מטונפת מבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרוא ק"ש רב חסדא אמר אסור לקרוא ק"ש אמר רבא מאי טעמא דרב הונא דכתיב (תהילים ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה ורב חסדא מ"ט דכתיב (תהילים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה

וקי"ל כרב הונא חדא דהוא רביה דרב חסדא ועוד דקא מקשינן מינה בפרק (דף ל.) אמר להם הממונה דאמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות ק"ש פירוש צואה בפי טבעת היכי דמי אי דנראית פשיטא ואי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת לא צריכא דיושב ונראית ועומד ואינה נראית ומאי שנא מצואה שעל בשרו דאיתמר צואה על בשרו או ידו מטונפת מבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרוא ק"ש ומשני במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא מדקא מקשינן מינה שמעינן דהלכתא היא איתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ארבע אמות וקורא ק"ש ורב חסדא אמר מרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח וקורא תניא כוותיה דרב חסדא לא יקרא אדם ק"ש לא כנגד