רי"ף ברכות טו:

הרי זה מקטני אמנה והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר גיהק ופיהק לרצונו ה"ז מגסי הרוח אבל שלא לרצונו אין בכך כלום והמתעטש מלמטה סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא עכרן אבל המתעטש מלמעלה סימן יפה לו כשם שעושין לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה והרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך אלא אם נזדמן לו הרוק כשהוא עומד בתפלה מבליעו בטליתו ואם היתה טליתו נאה מבליעו באפרקסיתו ואי אנינא דעתו שדי ליה לאחוריה ואסור להתעטף ולהניח ידו על סנטרו כשהוא עומד בתפלה.

והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אם אינו יכול לכוין את לבו בלחש מותר והני מילי בינו לבין עצמו אבל בצבור לא מאי טעמא דילמא אתי למיטרד צבורא תניא היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח ומתפלל בקש להתעטש מהלך לאחריו ד' אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וכשיכלה הרוח אומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתינו ובשתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו תולעה ורמה במותינו ומתפלל:

אמר רב הונא תלמיד חכם אסור לעמוד במקום הטנופת שאי אפשר לו בלא תורה ואמר רבי יוחנן בכל מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא תניא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דר"י בן לוי עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ׳:כ״ה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' רב אדא בר מתנה אמר (במדבר ט״ו:ל״א) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר רב אמר (ישעיהו ה׳:י״ח) הוי מושכי העון בחבלי השוא פסק מאי אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר (דברים ל״ב:מ״ז) ובדבר הזה תאריכו ימים וכשהוא חוזר חוזר למקום שפסק ואע"פ ששהה