חדושי הר"י מיגאש על שבועות ח.

הא דאמרינן ואימא יולדת דחלק דמתיא בעולה ויורד שיהא שעיר זה מכפר פי' כגון ששלמו ימי טוהר שלה ביום הכפורים שתהא פטורה מלהביא קרבן יולדת אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאותם פי' מטומאות בני ישראל לכל חטאתם אמר רחמנא טומאה שיש בה חטא יצאה יולדת שעל טומאתה היא מביאה ולא על חטא:

ודייקינן ולר"ש בן יוחאי דאמר יולדת נמי חוטאת היא מאי איכא למימר פי' קסבר ר' שמעון בן יוחאי שהאשה בשעה שכורעת לילד ומצטערת בצירי יולדת נודרת היא שלא תזקק עוד לבעלה ולפיכך הצריכה הכתוב להביא קרבן להתכפר בה על אותו נדר והויא לה חוטא ר"ש אומר לטעמיה דאמר ממקומו הוא מוכרע וכו' ועיקר מימריה דר' שמעון בפרקין:

ודייקינן ואימא מצורע דחלק דמייתי צפורים שלא מצינו כן בכל הקרבנות שאפילו בקרבן עולה ויורד נמי תורים ובני יונה הוא שהכשיר הכתוב אבל בצפורים לא. אמר קרא לכל חטאתם ולכל טומאתם והמצורע טומאה הוא דאיכא אבל חטא ליכא:

ודייקינן ולר"ש בר נחמני דאמר בערכין דף י"ו על שבעה דברים נגעים באים דאלמא הצרעת על חטא היא באה מאי איכא למימר ומהדרינן איכפר ליה נגעיה מעיקרא כלומר הצרעת כבר כיפרה על אותו החטא והאי דמייתי קרבן לאישתרויי בקהל הוא דמייתי דהוה ליה מכשיר ולא מכפר וכיון דקאמר רחמנא בשעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל לכל חטאתם מכלל דהאי חטא מכי דאכתי צריך לכפרה הוא ומצורע הא דלא צריך לכפרה על אותו החטא דהא כבר התכפר לי' בצרעת מעיקרא:

ודייקינן ואימא נזיר טמא דחלק דמייתי תורים ובני יונה שלא מצינו כן בכל הקרבנות שאפילו מי שהוא מתחייב בקרבן עולה ויורד עיקר חיובא בקרבן עשיר הוא ואין ידו משגת מביא קרבן עני שתי תורים ובני יונה אבל נזיר טמא עיקר חיוביה בתורים ובני יונה הוא. ומהדרינן לכל חטאתם ולא לכל טומאותם:

ודייקינן לר"א הקפר דאמר נזיר נמי חוטא הוא ומאי איכא למימר. ומהדרינן סבר כרבי שמעון דאמר ממקומו הוא מוכרע וכו' ועיקר מימריה דרבי אלעזר הקפר במסכת תענית בפרק ראשון דף י"א דגרסינן התם תניא ר"א הקפר אומר אני כל השרוי בתענית נקרא חוטא קל וחומר מנזיר דכתיב וכפר עליו הכהן מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא מתוך שציער עצמו מן היין ומה המצער עצמו מדבר אחד נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר אל אחת כמה וכמה. ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע הרי הוא אומר וכפר על הקדש מטומאתו של קדש:

ודייקינן ר' יהודה שפיר קאמר ר"ש ומהדרינן ההוא מאי קאמר רחמנא כי היכי דמזה מדם הפר ומדם השעיר בפנים שהיא בית קדש הקדשים כדכתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת מזה נמי בהיכל ולהכי כתב רחמנא וכפר על הקודש שהוא ההיכל ור' יהודה ההוא מוכן יעשה לאהל מועד נפקא וכו':

אמר מר יכול על כל טומאות שבקדש אפילו יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף יכול יהא שעיר זה מכפר עליו תלמוד לומר ומפשעיהם לכל חטאתם מה פשעים שאינן בני קרבן שהרי מזידין נינהו אף חטאתם חטאים שאינן בני קרבן:

ודייקינן ההוא בר קרבן הוא כלומר כיון דבר קרבן הוא צריכה לומר דלא מכפר שעיר הנעשה בפנים אלא קרבן דיליה הוא מכפר ומהדרינן לא צריכה דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה סד"א אדמייתי ליה כלומר ואם מת קודם שיביא קרבן יהא מת בלא אותו עון קמ"ל.