חדושי הר"י מיגאש על שבועות מא:

רב פפא משמיה דרבא אמר אין צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אינו נאמן ולענין חיובי התובע שבועה מסתברא דכיון דאתרי ביה וא"ל אל תפרעני אלא בפני עדים וליכא עדים דפרעיה שקיל תובע בלא שבועה אלא מיהו אית ליה ללוה רשות לבתר הכי דפרע ליה השתא קמן למהדר ולמיתבעי בהנהו זוזי דקא טעין דיהב ליה מעיקרא בלא סהדי ומחייבינן ליה למלוה שבועת היסת על הדין טענתא כדין מנה לי בידך אין לך בידי דהא טענה באנפי נפשה היא ומיפטר והיכא דאמר ליה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואפי' אתו סהדי אחריני דפרעי' לא מהימני דכיון דאתרי ביה שלא יפרענו אלא בפני הנהו פלוני ופלוני וקביל הלוה אנפשיה ההיא התראה הוה להו שאר אינשי לגבי ההיא סהדותא כקרובין או כפסולין דהוה ליה תנאי שבממון דאמרינן דקיים:

ההוא דאמר ליה לחבריה כי תפרען לא תפרען אלא באפי פלוני ופלוני אזל פרעי באפי סהדי אחריני אמר ליה אביי באפי סהדי אמר ליה והא פרעיה רבא אמר למה ליה למימר ליה באנפי פלוני ופלוני להכי אמר ליה פלוני ופלוני כי היכי דלא למדחייה וקיימא לן כרבא הילכך מיחייב הלוה למיפרעיה השתא בפני פלוני ופלוני ואי הדרי הנהו סהדי אחריני ומסהדי השתא לבתר דפרעיה קמן דאית ליה ללוה גבי מלוה הנהו זוזי דיהב ליה קמייהו לא תימא כיון דפרעיה השת' ואיסתלק ליה שעבודא בהנהו זוזי מיניה סהדותא דהני אחריני השתא סהדותא היא אלא אפילו אסהידו בה השתא נמי כיון דקא מסהדי דבתורת פרעון דההיא הלואה יהבינהו ניהליה סהדותייהו לאו סהדותא היא דהא לגבי פרעון דההיא הלואה כפסולין דמו הילכך משתבע ליה המלוה השתא לבתר דפרעיה דליכא גביה מהנהו זוזי דקא טעין דיהביה ניהליה מעיקרא מידי ומיפטר כדאמרינן לעיל.

ההוא גברא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה לא היו דברים מעולם אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה אמר אביי אנן אמאן ניסמוך כלומר אלו אסהידו דאוזפיה ולא אסהידו דפרעיה הוה מחייבינן ליה לשלומי בסהדותייהו אמאן נסמוך אי אהני סהדי הא אמרי דפרעיה רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי כלומר מכי אמר מעיקרא לא היו דברים מעולם ממילא שמעינן דלא פרע מידי הילכך כי אמרי הני סהדי דאוזפיה ופרעיה מקבלין סהדותייהו דאוזפיה דהא זכותא דמלוה היא ולא מקבלינן מינייהו דפרעיה דהא פורענא זכותא היא דלוה ולוה הא אודי דלא פרע ואם תאמר והא מה לו לשקר אי בעית אימא מעיקרא לויתי ופרעתי לא אמרינן בכי הא מה לי לשקר משום דהא איכא עדים דאוזפיה ומה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן.

ילפינן השתא מהאי מעשה דמאן דמודה לחבריה בבי דינא דאית ליה גביה מידי ולבתר הכי קא טעין דאישתלי בההוא אודיתא וקאמר דלית ליה גביה ולא מידי אע"ג דאייתי סהדי דלית ליה גביה ולא מידי לא איכפת לן בהנהו סהדי דמכי אודי אודי דהא הכא דאודיתא דלוה מגו כפירותיה נקטינן לה ואע"ג דאינהו אמרי בתר הכי דפרעיה לא אשגחינן בהו וכל שכן היכא דאודה בפי' דמחייבינן ליה בהודאה דיליה ולא משגחינן בהנהו סהדי ולא עוד אלא אפילו איכא בההוא סהדותא חובה עליה מקבלינן מינה ההיא חובתא דאיכא עליה ולא מקבלינן מיניה ההוא זכותא דהא הכא דקבילנא סהדותייהו דאוזפיה ולא קבילנא סהדותייהו דפרעיה ומשום אודיתא דנקיטנא מגו כפירותיה ולא מידי מההיא הלואה.