חדושי הר"י מיגאש על שבועות לז.

ת"ש דתניא לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה עיקר' בספרי בענין וכי ימות מת עליו בפתע פתאום ולא איפשוט

בעיא דרב כהנא וכיון דלא איפשטה חע ג דאיכא עדי' ואתרו ביה קרבן מייתי מילקא לא לקי דלית לן לאפטורי' מקרבן דכתיב בהדיא ולחיוביה מלקות מספיקא:

הא דאמרינן ההוא דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה פי' דקיימא לן דנזיר טמא סותר בקודמין כלומר היכא שנדר בנזיר מאה יום ועבר מהן חמשים יום כשיטהר מטומאתו צריך הוא לישב בנזי' ק' יום ואותן חמשי' שעברו אינן עולין לו מן המנין לפי שהטומאה שותקתן כדכתיב והימים הראשונים יפלו והאי מילתא מיפרש במס' נזיר דף מ"ט ע"ב ואיתא נמי במס' נדה דף ס"ח ע"ב וכיון שכן נמצא שהקרבן שמביא אינו מביא אותו אלא להטהר בו מאותה הטומאה כדי שימנה לאחר כך נזירות בטהרה מתחלה וכן מצינו שהקרבן שמביא הטמא לשום טהרה הוא מביא אותו תדע שהרי קודם לכן אסור שיאכל בקדש עד שיביא קרבנו כדאמרינן הביא כפרתו אוכל בקדשים אלמא קרבן זה טהרה הוא עושה והיינו דאמרינן ההוא דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה כלו' להשלים בו טהרתו הוא מביאו כדי שיתחול לאחר כך נזירו' למנות בטהרה ולא השלים בו חיובו.

אמרוה רבנן קמיה דרבה אמר להו מדקא בעיא ליה לרב כהנא היכא דאיכא עדי' ואתרו מכלל דהיכא דאיכ' עדי' ולא התרו ביה מחייב קרבן ואמאי חייב כפירת דברים בעלמא הוא דכיון דאיכא עדים דידע דהאי פקדון גביה הוא כפירה לא מהניא ליה ולא מידי דהא הני סהדי מסהדי דאיכא גביה פקדונא ומפקינן ליה מיניה בסהדותייהו וכיון דכפירה לא מהניא ליה ולא מידי הויא ליה כפירת דברים ולא כפירת ממון וכיון שכן אמאי חייב בקרבן שבועת הפקדון.

אלמא קסבר רבה הכופר בממון שיש עליו עדים פטור דכפירת דברים היא ולא כפירת ממון דהא בסהדותא דהני סהדי מפקינן ליה ממונא מיניה ולא קא מהניא ליה כפירתו ולא מידי.

אמר ליה רבי חנינא לרבה תניא דמסייע לך וכחש בה פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה בעדים אלמא כיון דלא קא מהניא ליה מידי משום דהא איכא עליה שטר' בההוא ממונא לא מיחייב קרבן שבועה ש"מ הכופר בממון שיש עליו עדים פטור אמר ליה משום הא לא תנן דהאי דקתני ללוה בשטר בעדים לאו למעוטי מי שכפר בעדים שיש לו שטר או עדים הוא הוא אלא למעוטי מי שהודאתו לתובע שלוה ממנו אותו ממון שנתבעו לו אלא שהתובע אומר לו הלויתיך ממון זה בשטר והלוה כופר ואומר לויתי ממך ממון זה אבל לא לויתי ממך בשטר ולא בעדים מעולם דכיון דקא מודה ליה דאית ליה גביה ההיא הלואה ובשטר בלחוד הוא דכפר ליה הויא ליה כפירת דברים בעלמ' דהא מכל מקום קא מיחייב בהודאתו למפרע הלואה.

ממאי מדקתני וכחש פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין פשוט הוא:

ואם תאמ' מאי שנא האי כפירת דברים מהך כפירת דברים לא דמי דהתם איהו גופיה קא מודה בההוא ממונא ובענין שטר ועדים הוא דכפר ליה הילכך הויא ליה כפירת דברים ואלו הכא איהו גופיה כפר ליה בההוא ממונא ומשום דאיכא ביה עדים הוא דאיכא למימר דכפירת דברי' היא וכיון דמ"מ הא כפר ביה בההוא ממונא לאו כפירת דברים הוא אלא כפירת ממון.

תא שמע אינו חייב על שגגתה ומה הוא חייב על זדונה אשם בכסף שקלים מאי לאו זדון עדים כלומר שדון שהעידו בו עדים שהפקדון אצלו הוא שיודע היה בו בשעת תביעתו אלמא אכפירת דברים מתחייב לא זדון עצמו כלומר אין עליו עדים בכך.

ואם תאמר וכיון שאין עליו עדים מנא ידעינן דההוא פקדון גביה הוא כי היכי דליחייב כגון שחזר הוא עצמו והודה שהפקדון אצלו היה בשעת שבועה והיינו דאמרינן לא בזדון עצמו והודה שהפקדון הי' אצלו אבל אלו כפר ובאו עדים כיון שכפר כפירת דברים היא ופטור.

תא שמע היו שני כתי עדים וכפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן בשלמא שניה מתחייב דהא קא כפרה ליה ראשונ' דאשתכח דכפירת שניה השתא קא מפסיד האי ממונא והויא ליה כפירת עדות ממון אלא ראשונה אמאי והא קיימא שניה דאכתי לא כפרה עליה הויא כפירת הראשונה כפירת דברים בעלמא דהא לאו בההיא כפירה מפסיד ממונא אלא בכפירת שניה וכיון שכן הוא אי ס"ד כפירת דברים לא מחייבי עלה הכא ראשונה אמאי מחייבה אלא לאו שמע מינה דכפירת דברים נמי מחייב עלה קרבן שבועה פי' ומדלענין שבועת העדות מיחייבי עלה לענין שבועת הפקדון נמי מיחייב עלה.