חדושי הר"י מיגאש על שבועות לו:

מתני' שבועת הפקדון נוהג באנשים ובנשים וכו' כבר קדמנו בפרק שבועת העדות שבפני בית דין לא הצריך הכתוב אלא בשבועת העדות דכתיב אם לוא יגיד ונשא עונו לא אמרתי אלא במקום שאילו מגיד מתחייב זה ממון אבל שבועת הפקדון דהכי לא שנא בפני בית דין ולא שנא שלא בפני בית דין מתחייב ושמושבע מפי אחרים בשבועת העדות הוא שמצינו שמתחייב דכתיב ביה ושמעה קול אלה אבל בשבועת הפקדון לא אשכחן ביה בהדיא מושבע מפי אחרים דהא לא כתיב ביה ושמעה קול אלה מיהו ילפינן בג"ש לשבועת הפקדון דמושבע מפי אחרים חייב משבועת עדות ובהא פליגי ר"מ ורבנן ר"מ סבר דון מינה ומינ' מה שבועת העדות בפני ב"ד הוא מיחייב שלא בפני בית דין פטור אף מושבע מפי אחרים דפקדון דילפינן לה משבועת עדות בפני בית דין חייב שלא בפני ב"ד פטור אבל מושבע מפי עצמו דשבועת הפקדון כיון דבהדיא כתיב ביה ולא ילפינן לה משבועת העדות כדקיימה קיימה בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין והיינו דקתני במתני' בשבועת הפקדון בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים כלומר מפי אחרים אינו חייב עד שיכפר בו בבית דין דברי ר"מ ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרא מה שבועת העדות מושבע מפי אחרים חייב אף שבועת הפקדון מושבע מפי אחרים חייב ואוקי באתרא מה מושבע מפי עצמו דשבועת הפקדון גופיה בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין חייב אף מושבע מפי אחרים דיניה בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין חייב והיינו דקתני וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון דכפר בו חייב כלומר כיון שכפר בו בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין חייב וכו'.

פיסקא וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון פי' כלומר חייב על זדון שבועה עם זדון הפקדון פי' דהא לא כתיב ביה ונעלם הילכך אפילו מזיד נמי חייב בקרבן א"נ שגגת השבועה עם זדון הפקדון כגון שא"ל יודע אני בפקדון שהוא אצלי וכבר פירשתי שגג' שבוע' עם זדון העד' כגון דאמ' יודע אני ששבוע' זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו והכין נמי מיפרש' שגגת שבוע' עם זדון פקדון אבל אינו חייב על שגגתה כלומר אינו חייב על שבוע' הפקדון לפי שהוא אנוס כדרב הונא וכבר פרישנא לה לעיל.

רב אחא בר הונא ורב שמואל בר בר חנה תאנו שבועו' בי רבה פגע בהו רב כהנא אמר להו הזיד בשבועת הפקדון והתרו ביה מהו כיון דחדוש הוא דבכל התורה לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן והכא מייתי אע"ג דאתרו ביה קרבן מייתי מילקא לא לקי או דילמא הני מילי היכא דלא אתרו ביה הוא דמייתי קרבן דכיון דלא מיחייב מלקות מייתי קרבן אבל היכא דאתרו ביה כיון דמחייב מלקות לא מייתי קרבן או דילמא היכא דאתרו ביה הא והא עבדינן ביה מלקינן ליה וחייבינן לי' קרבן:

ואם תשאל אמאי קא שאיל להו רב כהנא האי שאלה לענין מזיד בשבוע' הפקדון היכא דאתרו ביה ולא קא שאיל להו נמי לענין מזיד דשבועת העדות היכא דאתרו ביה אי מחייב מלקות ולא קרבן או קרבן ולא מלקות או מלקות וקרבן כדקא שאיל להו נמי לענין שבועת הפקדון היינו טעמא דלא שאיל להו הא שאלתה לענין שבועת העדו' משום דלא משכחת לה לעולם דמיחייב מלקות בשבועת העדות חדא דאתרו לא משכחת לה בהו לעולם דהיכי מתרי בהו אי דאמרי להו קום אסהידו מאי דידעיתו דאי לא מסהידו מחייבתו מלקות היכי דמי אי דהנך דאתרו בהו ידעי דהני סהדי ידעו בההוא סהדותא אינהו נמי הא קא ידעי לה וכיון דקא ידעי לה אמאי מחייבי הנך משום שבועת העדות הא קיימי הני וליתיה ולסהדי משום שבועת ביטוי לשעבר הוא דמחייב ולא משום שבוע' עדות דלא הויא שבועת עדות אלא היכא דאי לא מסהדי הני הא קא מפסיד האי ממונא כדמתברר מפרקא דשבוע' העדות ואי לא ידעי דהני סהדי ידעי בההוא סהדותא מנא ידעי כי היכי דנתרו בהו ועוד אי נמי הוו הני תרי דמתרי בהו בהני סהדי קרובים למארי סהדותא ורחוקים להני סהדי דחזו לאסהודי עלייהו ולא חזו לאסהודי האי סהדותא אכתי לא משכחת לה דמחייבי הנך סהדי מלקות על זדון שבועה דאע"ג דהא איכא הני תרי דמתרו בהו ידעי דהני סהדי סהדותא ידעו היכא ידעינן אנן דעד השתא ידעי בהא סהדותא כי היכא דמהימנינן להו למלקות ודילמא לבתר דידעי לה אינשו וכי קא משתבעי השתא בקושטא הוא דקא משתבעי ואילו קא מודו נמי דבעידן שבועה מידע הוו ידעי בההיא סהדותא היכי מלקינן להו אפומא דנפשייהו והא אין אדם משים עצמו רשע הילכך לעולם לא קא משכחת לה במזיד דשבועת עדות אורחא דמתחייב בה מלקות ומשום הכי לא קא בעי לה רב כהנא מהני דתנו שבועת ביה רבה לענין שבועת העדות וקא שאיל לה לענין שבועת הפקדון:

ואתינן למיפשטה מהא דתניא חמורה ממנו שבוע' הפקדון פי' חמורה שבועת הפקדון שחייבין על זדון מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים כדכתיב ואת אשמו יביא לה' בערכך כסף שקלים וגומר פי' והאי שגגת שבועה היא ולא שבועת הפקדון דאי שגג בפקדון הא אמרינן דאנוס הוא אי אמרת בשלמא אתרו ביה משום הכי לקי אלא אי אמר' לא אתרו ביה אמאי לקי בר אשם בלחוד הוא אלא לאו דאתרו ביה ושמע מינה דהיכא דאתרו ביה הא והא עבדינן ליה מלקינן ליה ומחייבינן ליה קרבן ולהכי קתני חמורה ממנו שבועת הפקדון משבועת העדות דקרבן מייתו מילקא לא לקי ואלו שבועת הפקדון מחייבי' ליה מלקות ומחייבינן ליה קרבן אמר להו רבא בר איתי מאן תנא שבועת הפקדון לא נתן לכפרה ר"ש היא כלומר לרבנן כיון דסבירא להו דזדון שבועת הפקדון מיחייב נמי קרבן ואע"ג דאתרו ביה נמי קרבן מייתי מילקא לא לקי והא מתני' דהכא קתני חמורה ממנו ושמע מינה במזיד דשבועת הפקדון מיחייב מלקות ר"ש דסבר שבועת הפקדון לא ניתן לכפרה והאי דתני חמורה לא משום דשבועת העדות נמי מחייב ביה קרבן בלחוד ובשבועת הפקדון נמי מחייב תרתי קרבן ומלקו' הוא דקתני חמורה דהא רבי שמעון לית ליה קרבן בשבועת הפקדון אלא לעולם בזדון שבועת העדות חדא מיחייב דהוא קרבן וזדון שבועת הפקדון חדא מיחייב דהוא מלקות וכי תימא כיון דחדא מתחייב וחדא מתחיי' מאי חמור' משו' דניחא ליה לאינש לאתויי קרבן ולא לילקי ולא היא כלומ' לעול' ר"ש היא כדקא אמרת ולאו מהאי טעמא דקתני חמור' אלא משום דשגגת שבועת העדות סגי ליה בחטאת בת דינקא דהוא קרבן עולה ויורד ואלו גבי שבועת הפקדון לא סגי ליה אלא באשם בכסף שקלים.

ועיקר מימריה דר"ש מפרש בפרק שבועת העדות דגרסי' התם ר"ש נאמר כאן חייב וחייב בשבועת הפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכו' עד מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד וכו' ופרישנא התם דהיינו טעמא דר"ש דגמר לה ממעילה מה מעילה במזיד פטור מן הקרבן אף שבועת הפקדון במזיד פטור מן הקרבן.

ולאחר שהעמדנו ברייתא זו כר"ש אמר להו רב כהנא בר מינה דההיא כלומר אי אתם מצינן להעמידה כר"ש דאנן מתנינן לה ולאו כדקא מתניתו לה מתניתא לה אנא כי היכי דאצטריך לאוקמה כר"ש אלא הכי מתניתא לה חמורה ממנו שבועת הפקדון שאחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים חייב בה ומאי חמור' דאלו התם בשבוע' העדות בחטאת בת דינקא סגי ליה דהוא קרבן עולה ויורד ואלו בשבועת הפקדון לא סגי ליה אלא באשם בכסף שקלים כמו שאמרנו:

ואמרינן אי הכי ליגמר מינה דזדון שבועת הפקדון קרבן מייתי מילקא לא לקי. ודחינן דילמא כשלא אתרו ביה מבעיא לן.