חדושי הר"י מיגאש על שבועות לד:

ההוא דא"ל לחבריה מנה נתתי לך בצד עמוד זה אמר ליה לא עברתי בצד עמוד זה מעולם אתו סהדי ואסהידו דהשתין מים בצד עמוד זה אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזק כפרן וכו' ורב נחמן אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה והלכתא כרב נחמן דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני.

ונקטינן השתא מיהא דלא מיתחזק הנתבע כפרן לעולם אלא דמכחשי ליה העדים בנטילת הממון עצמו כגון דכפר מעיקרא בנטילת הממון עצמו וקאמר לא נטלתי כלל וקא אתו עדים דחזיה דנטל ולא ידעו מילתא דמשום סהדותא דהני סהדי דאכחישו ליה במימריה קמא הוא דהדר ביה מההוא מימרא קמא לההוא מימרא בתרא וכל שכן אי הדר אמר הדרית פרעתיה נמלך הוא דלא מהימנינן ליה כלל מתרי אנפי חדא דהא ידיעה מילתא דלא הדר ביה ממימריה קמא דהא מדיוקא דמימריה קמא דקאמר מתכחיש בהאי מימרא בתרא וכיון דקאמר מעיקרא לא היו דברים מעולם ממיל' שמעת מינה דלא פרע ליה מידי דמאן דלא לוה היכי פרע והיינו דאמרינן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל היכא דלא מכחשי ליה בנטילת ממון עצמו אלא במידי אחרינא מחקירות הדברים דליתיה נטילת ממון ממש לא עברתי עמוד זה מעולם ומאי דדמי ליה ואף על גב דאתו עדים ומכחשי ליה בההוא מידי דכפר ליה לא הוחזק כפרן אלא מצי בתר הכי למיהדר מההוא מימר' קמא לההוא מימרא אחרינא דהא לא איתכחש בנטילת הממון ממש אלא בההוא מידי אחרינא הוא דאיתכחש דהא מחקירת הדבר י"ל מילתא דלא רמיא עלויה לאו אדעתיה ואפשר ליה השתא למימר עברתי בצד עמוד זה אבל לא לויתי ממך כלום אי נמי לויתי ופרעתי:

וכן נקוט מילי היכא דהדר האי כללא בידך דהאי לא מקבלינן מנתבע טענתיה בתרייתא לבתר דהדר ביה מקמייתא הני מילי היכא שהדר ביה מקמיית' מחמת דאתו סהדי ואכחישו ליה כדאמרינן לעיל אבל אי הדר ביה מנפשיה כגון דטענתיה מקמייתא דלית בה הודאה לתובע ולא קאמר מילתא דמיתחייב בה ממון וטענתיה בתרייתא נמי לית בה הודאה ואי בעי לא קא הדר ביה מטענתיה קמייתא דהא ליכא סהדי דקא מכחשי ליה לא מטענתיה קמייתא ולא מטענתיה בתרייתא ומקבלינן ליה מיניה דהא אי בעי לא הוה קא הדר ביה מטענתי' קמיית' וכבר ברירנא לה להא מילתא בפרק חזקת הבתים בענין זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי.

ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכו' אשתכח השתא דר"ש ורבי אליעזר תרוייהו מפקדון גמרי לה מיהו רבי אליעזר יליף באואין הלכך לא פרכינן עליה פירכא משום דלא פרכינן בעלמא אלא היכא דילפינן ליה על דרך גזירה שוה אבל היכא דילפינן ליה בהיקשא דקראי כדקא יליף רבי אליעזר הכא מבאואין לא פרכינן עליה ור"ש יליף ליה בג"ש ומשום הכי פרכינן עליה מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע וכו' וכיון דקיימא לן עליה פרכא בהא גזרה שוה דיליה קא הדר יליף לה בהקישא דקראי דליכא למיפרך עליה היינו דקאמר ת"ל תחטא.

מחכו עליה במערבא על האי גזירה שוה דר"ש ודייקי השתא מאי חוכא ואתינא לאוקומה אהא דקתני מה לפקדון שלא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בעדות שעשה בה מושבע מפי אחרים כנשבע מפי עצמו והיינו חוכא מדקאמר תאמר בעדות שעשה בה מושבע כנשבע מפי אחרים אלא לאו מפקדון גמר לה וכיון דגמר לה לשבועת העדות נשבע מפי עצמו מפקדון ליגמר נמי נשבע מפי אחרים בפקדון משבועת העדות ומהדרינן מאי חוכא דילמא האי דאית ליה נשבע מפי עצמו בשבועת העדות לאו מפקדון גמר לה אלא בקל וחומר הוא דמייתי לה ולעולם לאו לשבועת העדות גמר מפקדון ולא פקדון גמר מעדות אלא חוכא מזיד כשוגג וכו'.

אמר להו רב חנה מאי חוכא היינו טעמא דרבי שמעון דלא מיתחייב מזיד בקרבן שבועת הפקדון משום דמיגמר גמר לה מאשם מעילות דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגו' מה אשם דהתם בשוגג אף אשם דפקדון נמי בשוגג ומהדרינן והיינו חוכא אדיליף ליה ממעילה לילפת משבועת העדות מה התם מזיד חייב אף פקדון נמי מזיד חייב.

מסתברא ממעילה הוה ליה למילף שכן מעילה הכל נהנה בקבוע חומש אשם פירוש בפקדון כתיב ביה מעילה ומעלה מעל בה' ובאשם מעילה כתיב נפש כי תמעול מעל לאפוקי עדות דלא כתיב ביה ומעלה מעל ופקדון ומעילה תרוייהו שוו ביה הכל אנשים ונשים רחוקים וקרובים כשרין ופסולין לאפוקי עדות דכשרים הראוין לעדות הוא דמחייבין קרובים ופסולין ונשים שאינן ראוין לעדות פטורין ופקדון ומעילה בתרוייהו מטיא ליה הנאה דמעילה הא קאכל מקדשי ה' ואיתהני בההוא אכילה ופקדון נמי אתהני בההיא גזלה דגזל ופקדון דכחש לאפוקי כפירת עדו' איתהני מידי בההיא כפירה ופקדון ומעיל' תרוייהו קרבן קבוע אית בהו לאפוקי עדות דקרבן עולה ויורד הוא ופקדון ומעילה תרוייהו אית בהו חומש ופקדון ומעילה תרוייהו אית בהו קרבן אשם לאפוקי עדות דקרבנו חטאת:

ואקשינן אדרבא מעדו' הו"ל למילף שכן חטא הדיוט בשבוע' תבעו ואואין פי' בעדו' כתיב ביה נפש כי תחטא ופקדון כתיב ביה נפש כי תחטא לאפוקי מעילה דלא כתיב ביה נפש כי תחטא אלא נפש כי תמעול מעל ואם תאמר והא מעילה נמי כתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ההוא כמה דאת אמרת ואכלה מקדשי ה' הואיל ולא הקדים וכתב נפש כי תחטא כמו שהקדים בעדות ובפקדון, ועדות ופקדון תרוייהו הדיוט לאפוקי מעילה שהוא קדש ועדות ופקדון תרוייהו לא מיחייבי בה ההוא קרבן אלא שבועה שנשבע לאפוקי מעיל' דלא אשבועה אלא אאכילה.

ועדות ופקדון תרוייהו לא מתחייב בה אלא עד דתבע ליה בעל העדו' ובעל הפקדון לאפוקי מעילה דלית בהו תובע ונתבע ומהדרינן הנך נפישין.

אלא מאי חוכא כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע מבי רבא אמרי היינו חוכא מכדי ר"ש גזירה שוה גמיר וכו' פי' דלענין נשבע מפי עצמו בעדות לא ילפת ליה בג"ש מפקדון אלא בק"ו הוא דאייתי לה כדקאמ' לעיל מכל מקום האי דיליף ליה לעדות מפקדון לג"ש לענין תביעת ממון בהדיא רבי שמעון אומר נאמר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכיון דיליף לה לעדות מפקדון לענין תביעת ממון ליליף נמי לפקדון מעדו' לענין מושבע מאחרים ולענין מזיד כשוגג ואמאי קא פריך מה לפקדון שכן לא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ואכתי מאי חוכא דילמא כי פריך מקמי דתקום ג"ש לבתר דקמה ג"ש לא פריך כלומר בעידנא דפרכינן עליה דרבי שמעון בהא פירכא אי הוה מודה ליה בהאי ג"ש דיליה ודאי לא הוה פרכינן לי' דכי היכי דילפינן עדות מפקדון בג"ש לענין תביעת ממון הכי נמי ילפינן לפקדון בג"ש מעדות לענין מזיד ומושבע מפי אחרים אלא הא דפרכינן עליה בהאי פרכא למידחייה לההוא ג"ש דיליף לה דפרכינן ליה ומשום הכי קא פרכינן עליה בהאי פירכא דהא מאן דפריך לא קא מודה ליה לר"ש בההוא גזירה שוה דיליה:

ויש לפרש פירוש אחר מכדי גזרה שוה גמר שהוא תחטא דקאמר לבסוף ת"ל תחטא תחטא וכיון דגמיר לה להא ג"ש אמאי פריך מעיקרא מה לשבועת עדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בשבועת הפקדון שלא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג דמשמע שדבר ידוע הוא דשבועת הפקדון לא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ופריך ומאי חוכא דילמא כי פריך הכי מיקמי דליקום האי ג"ש לבתר דקמה לי' ג"ש לא פריך.

ודייקינן מכלל דבתר דקאמר ליה לר"ש האי ג"ש דיליה לא קא פריך מזיד כשוגג אלא קא יליף לה לפקדון נמי דמזיד חייב מעדות והא אמר להו רבה מאן תנא זדון שבועת הפקדון לא נתנה לכפרה ר"ש היא אלמא אע"ג דיליף לעדות מג"ש מפקדון לענין תביעת ממון הנה לא יליף לפקדון בגזירה שוה מעדות לענין מזיד.

ומהדרינן דילמא מזיד כשוגג פריך דגמר לה ממעילה כלומר לעולם יליף גזירה שוה נמי מעדות כי היכי דיליף לעדות מפקדון לענין תביעת ממון מיהו כי יליף גזירה שוה לפקדון מעדות הני מילי לענין מושבע מפי אחרים דליכא למיגמריה ממעילה אבל מזיד כשוגג כיון דאיכא למגמריה ממעילה ממעילה יליף לה דפטור שכן שוה לו הכל נהנה בקבוע חומש ואשם כדאמרינן לעיל והני מדות נפישי מהנך מידות דשוה בהו הפקדון לעדות כדאמרינן לעיל הנך נפישין:

ודייקינן וכיון דקם ליה דמזיד בפקדון פטור דגמר ליה ממעילה לגמור נמי לעדות בג"ש מפקדון דמזיד פטור כי היכי דיליף ליה בגזירה שוה מפקדון לענין תביעת ממון.

ומהדרינן להכי כתביה רחמנא לשבועת עדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו דבכלהו כתיב בהו ונעלם והכא לא כתיב ביה ונעלם למימר דבכלהו מזיד פטור מן הקרבן בר משבועת עדות במזיד חייב ומהאי טעמא הוא דלא ילפינן ליה לעדות מפקדון בג"ש בהאי אנפא.