חדושי הר"י מיגאש על שבועות לה.

מתני' משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זו וכו' ת"ר משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן לי יכול יהיו חייבין תלמוד לומר תחטא בגזירה שוה מה להלן לענין פקדון תביעת ממון ויש לו כלומר אלו הודה בתביעתו היה מן הדין ליקח ממנו אותו ממון שתבעו אף כאן לענין עדות תביעת ממון ויש לו לאפוקי האי דאפילו הודה לו הנתבע שאמר ליתן לו מאתים זוז לא מתחייב מן דינא למיתן ליה מידי דאמירה בלחוד היא לא קא קנו אפילו קנו ממנו אגב קרקע דמקני ביה מטבע הכא קנין דברים בעלמא הוא ולא קנו מידי.

מתני' עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני הרי אלו פטורין אמר שמואל ואפי' עדיו ביניהם פשיטא לא צריכא דקאי עלייהו מ"ד כמאן דאמר להו דמי קמ"ל ולא תימא הני מילי היכא דלא ענו אמן אבל ענו אמן חייבין דהא אמר שמואל כל העונ' אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי אלא אע"ג דענו אמן נמי פטורין דכיון דבעינן עד שיאמר להם התובע בואו ותעידוני ולא קא סגי לן בעמידתו בבית הכנסת ואפי' עדיו ביניהם אלא עד דאמר להו לעדי' גופייהו בואו ותעידוני:

ואע"ג דענו אמן נמי דהוה כמוציא שבועה מפיו הוה ליה כמי שנשבע מפי עצמו בלי שיתבע אותו חבירו שהוא פטור אלא מיהו הני מילי במזיד דמזיד בשבועת ביטוי פטור אבל בשוגג מחייבינן קרבן משום שבועת ביטוי ואע"ג דהא קיימא לן דמושבע מפי אחרים בשבועת ביטוי ליכא הכא כיון דענה אמן כנשבע מפי עצמו דמי כדאמרינן כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי וכו' ואמרינן נמי בסוף פרק שבועת בתרא שבועת בטוי נוהגת באנשים וכו' עד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו אין מפי אחרים לא קתני סיפא זה וזה מושבע מפי אחרים חייב קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן אלמא מושבע מפי אחרים בשבועת ביטוי היכא דענה אמן מיחייב:

והכי מימרי כולהו לענין חיובי קרבן שבועה הוא דאמרינן להו אבל לענין מיקם באיסורא במזיד מסתברא לן דכיון דאלו אסהיד ליה הוה מתהני בסהדותיה ומדינא מתחייב לאסהודי לא מבעיא היכא דענה אמן דקאים באיסורא מתרי אנפי חדא מדקא מתחייב מדינא לאסהודי ליה ולא קא מסהיד ליה ועוד דהא ענה אמן שהוא כמוציא שבוע' מפיו והוה ליה כמזיד בשבועת ביטוי דחייב מכות אלא אפי' לא ענה אמן נמי קאי באיסורא דהא מדינא מחייב לאסהודי מיהו לא מיחייב מכות בדין מזיד דשבועת ביטוי דהא לא הוציא שבועה מפיו ולא ענה אמן ודין שבועת ביטוי לא הויא לא לענין קרבן ולא לענין מכות אלא עד דמפיק ליה לשבועה מפומיה או עד דענה אמן דהוא כמאן דאפיק ליה שבועה מפומיה.

נקטינן השתא דהיכא דעמד בבית הכנסת והשביע על מי שיש בידו עדות שיבוא ויעיד אי דאמר להו לעדים גופייהו מיקמי שבועה בואו ותעידוני ל"ש ענה ול"ש לא ענה אמן בין בשוגג בין במזיד חייבין קרבן שבועה דהיינו שבועת העדות ודוקא בפני ב"ד כלומר כשיעמוד בבית הכנסת בשעת הדין והשביע על מי שהיה בידו עדות אבל שלא בפני בית דין כלומר שלא בשעת הדין אם ענו אמן חייבין ואם לא ענו אמן פטורין דקיימא לן כדרבנן דאמרי מושבע מפי אחרים אינו חייב אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין פטור אלא אם כן ענה אמן כדמתברר בפרק שבועת בתרא ואם לא אמר לעדים גופייהו מקמי הדין בואו אי ענו אמן בשוגג מיחייבי קרבן שבועת ביטוי במזיד חייב מכות.

בין השביעו שבועת האלה בין השביעו בלי אלה דאיתרבי ליה מושמע קול כדבעינן למימר בסוף האי שמעתא לא מיחייב אלא עד דמליט ליה בשם המיוחד או עד דמשתבע ליה בשם המיוחד והיינו דקא רמינא להא כרבנן דמתני' ופרקינן לא קשיא הא רבי חנינא הא רבנן דתניא רבי חנינא אומר הואיל ואמרה תורה תשבע ולא תשבע קלל ולא תקלל פי' תשבע דכתיב והשביע הכהן את האשה לא תשבע דכתיב לא תשבעו בשמי לשקר קלל דכתיב כי יתן ה' אותך לאלה שהיא קללה ולא תקלל דכתיב ולא תקלל חרש מה הכא בשם המיוחד דהא יתן ה' כתיב אף הכא נמי בשם המיוחד ורבנן פליגי עליה ומיחייבי נמי בכנויין.

ורבינו חננאל פירש קלל דכתיב ואלה יעמדו על הקללה ופירושא דלא דייק הוא דההוא קרא נמי לית ביה ראיה אי בשם המיוחד הוא או לא דהא לא כתיב ביה ה' הילכך האי פירושא דפרישנא טפי דייק מפירוש דיליה.