חדושי הר"י מיגאש על שבועות כז:

מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנ' ואכל אינו חייב אלא אחת פי' לפי שכיון שנשבע עליה שלא יאכל אותה נעשית אסורה עליו והוה ליה כאלו מושבע עליה מהר סיני ולפיכך אינו חייב אלא אחת שהיא השבועה הראשונה אבל על שבועה שניה לא מחייב שאין שבועה חלה על שבועה והא שבועה שניה דאמרן דלא מיחייב עלה לא תימא דמשום שבועת ביטוי הוא דלא מיחייב עלה אבל משו' שבועת שוא מחייב עלה אלא אפי' משו' שבועת שוא נמי לא מיחייב עלה דכי אמרינן דמחייב משו' שבועת שוא הני מילי היכא דאשתבע למישרי איסור' כגון דאמר שבועה שלא אוכל והדר אמר שבועה שאוכל א"נ שאמר שבועה שאוכל והדר אמר שבועה שלא אוכל והוא הדין נמי היכא דאישתבע לבטולי מצוה דהויא ליה שבועתו למיעבד איסורא אבל היכא דאשתבע למיסר נפשיה דבר איסור אי נמי לקיומי דבר מצוה כיון דלאחזוקי ההוא מידי הוא דקא משתבע ולא למיעבר עליה לא מיחייב עליה משום שבועת שוא.

ודייקינן בגמרא מה לי למיתנה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה פירוש ליתני שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אי נמי שבועה שלא אוכלנה לככר זו שבועה שלא אוכלנה ואמאי אמר ברישא שבועה שלא אוכל והדר אמר שבועה שלא אוכלנה.

ומהדרינן הא קמ"ל דטעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שבועה שלא אוכלנה הוא דלא חיילא עליה שבועה שניה משום דמכי אמר שבועה שלא אוכל ככר זו נאסרה עליו כולה ואפי' כזית ממנה ולפיכך כשאמר אחר כך שבועה שלא אוכלנה לא חיילא עליה שבועה כלל דאין שבועה חלה על שבועה אבל אם אמר ברישא שבועה שלא אוכלנה לככר זו והדר אמר בתר הכי שבועה שלא אוכל אותה חיילא שבועה שניה עליה משום דשבועה שלא אוכלנה דקאמר ברישא משמע דלא מחייב עד דאכיל לה כולה אבל אלו אכל מקצתה לא מחייב וכיון דאמר בתר הכי שבועה שלא אוכל אותה משמע ואפי' מקצתה ומשום הכי חיילה שבועה שניה עליה כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה מתני' שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת ודייקינן בגמ' הא תו למה לי כו' פירוש בשלמא שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה דקתני איצטריך לאשמועינן דאין שבועה חלה על שבועה אלא שבועה שלא אוכלנה דקתני תו זימנא אחריתי למה לי ומהדרינן הא קמ"ל דחיובא הוא דליכא מדקתני אינו חייב אלא אחת הא שבועה מיהא איכא למימר תלויה ועומדת היא ואי משכחת רווחא חיילא כדרבא דאמר רבא שאם נשאל על הראשונה חלה שניה תחתיה שאילו לא היתה נקראת שבועה כלל אפילו כי מיתשיל על הראשונה נמי לא חיילה שבועה שניה דהא מעיקרא לא הות להכי קתני אינו חייב אלא אחת לאשמועינן דחיובא הוא דליכא הא שבועה מיהא איכא ושבועה מיקריא ותלויה ועומדת היא דאי משכחת רווחא חיילה:

ואם תשאל וכיון דהאי טעמא מדקתני אינו חייב אלא אחת הוא דשמעינן ליה אכתי למה לי למיתנה שלא אוכלנה שלא אוכלנה תרי זימני ליתני שלא אוכל שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת וממילא שמעת חיובא הוא דליכא שבועה מיהו איכא.

היינו טעמא דקתני שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה תרי זימני דאי תנא שבועה שלא אוכלנה בלחוד הוה אמינא האי דקתני אינו חייב אלא אחת לאשמועינן דאין שבועה חלה על שבועה ולעולם שבועה מעיקרא ליתא להכי קתני שבועה שלא אוכלנה תרי זימני כי היכי דתשמע ממשנה יתירה דהאי דקתני אינו חייב אלא אחת חיובא הוא דליכא הא שבועה מיהא איכא לימא מסייע ליה מי שנזר שתי נזירות והפריש קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה אלמא נזירות שניה תלויה ועומדת הואי משכחת רווחא חיילה ומשום הכי כיון דאיתשיל על הראשונה ואיגלאי מילתא דלא הוה מיחייב בה עלתה לו שניה בראשונה הכא נמי שבועה שניה תלויה ועומדת נהי אם איתשיל על הראשונ' חיילה שניה במקומה ומהדרינן הכי השתא התם נזירות מיהא איכא כלומר אע"ג דנדר נזירות ראשונה ליכא למימר דנזירות שניה ליתא כלל אלא נזירות שניה מיהא איתא דהא כי מני לנזירות ראשונה ומשלים ליה בעי למיהדר ומימני לנזירו' שניה וכיון דנזירות הא קא חזינן מיהא דאיתיה ומשום דלא אפשר למימני תרי נזירות בהדי הדדי הוא דלא חיילה שניה אלא עד דמני להו לראשונה ומשלים לה משום הכי הויא תלויה ועומדת אי מתשיל על הראשונה ומשכחת רווחא חיילא אבל לענין שבועות כיון דשבועה דליכא זימנא דחיילא ביה כלל דהא מכי אשתבע שבועה ראשונה איתסר ליה לעול' וקיימ' לן דאין שבוע' חלה על שבועה איכא למימ' דליתא שבועה שניה מעיקרא כלל ולא אמרינן דתלויה ועומדת היא וכיון שכן אפי' כי מיתשיל נמי אראשונה שבועה שניה לא חיילה במקומה כלל דהא בעידנא דאישתבע לה לא הויא שבועה כלל.

אמר רבא נשבע על ככר פי' ואחר כך אכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עליה פי' וכיון שנשאל עליה פרח ליה איסורא מיניה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי דמי אי דאמר שבועה שלא אוכל דאשתכח דאפי' כזית מינה נמי דאיכא עליה שם אכילה קא אסר אנפשיה מכזית קמא הוא דעברי לאיסורא וכיון שכן נהי דמהניא ליה ההיא שאלה אשארא אההוא כזית מיהא דאכל קא מחייב קרבן ואי דאמר שלא אוכלנה דאישתכח דלא מיחייב עד דאכיל לה כולה מאי איריא כזית אפי' שייר בה משהו נמי ליתשיל עליה דכיון דמיתשיל אההוא משהו פקע ליה חיובא מיניה דהא על מה דאכיל לא הוה מיחייב עליה כלל אלא עד דאכיל ליה לההוא משהו וכיון דאההוא משהו הא איתשיל עליה אשתכח דליכא חיובא הכא כלל.

ומהדרינן אי בעית אימא שלא אוכל ואי בעית אימא שלא אוכלנה אי בעית אימא שלא אוכל דאע"ג דמכי אכליה לכזית קמא הא עברי לאיסור' וחייב ליה בקרבן אפילו הכי כי מיתשיל השתא אשארא מיגו דמהניא שאלה אההוא שארא מהניא נמי אההוא כזית קמא דאכל ופקע ליה חיובא מיניה ואי בעית אימא שלא אוכלנה אע"ג דכמה דלא אכלה כולה אפשר ליה לאיתשולי עליה דהא לא מיחייב להו אלא עד דאכיל לה כולה אפי' הכי אם שייר ממנה כזית חשיב וכי איתשיל עליה פקע ליה איסורא מכולה אבל אפחות מכזית לא חשיב ולא אפשר לאיתשולי עליה כי היכי דליפקע ליה איסורא מכולה נקטינן מכל מקום מהאי מימרא דהיכא דאכליה לככר כוליה לית ליה לאיתשולי עליה כלל דכי קא מהניא שאלה מיקמיה דליעבריה אבל לבתר דעבדיה לאיסורא לא מהניא שאלה דהא היכא דאמר שלא אוכל ואכליה לכזית קמא אי לאו דאיכא שארא דקא מיתשיל עליה לא הוה מהניא שאלה אכזית קמא דאכל:

והיכא דאמר נמי שלא אוכלנה אם שייר ממנה כזית הוא דאיתשיל עליה ואי לא לא מיתשיל עליה ועלה הוא דאמרינן מיתיבי מי שנזר שתי נזירות ומנה ראשונה והקריב קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה אלמא אף על גב דמנה להו ראשונה ואשלים להו כולה אפשר ליה לאיתשולי עליה למפרע הכא נמי אע"ג דאכליה לכוליה ככר ליתשיל עליה למפרע.

ומפרקינן הכא במאי עסקינן בשלא כפר כלומר לא הביא עדין כפרתו שכיון שהכפרה מכלל חייבי הנזירות היא הויא לה מכלל הנזירות כאילו לא השלים עדין הנזירות דמי וכיון שכן מיגו דמהניא ההיא שאלה לענין ההיא כפרה שלא יביא אותה מהניא נמי למפרע לענין ימים שמנה אותם לשם נזירות ראשונ' ומשום הכי אי מיתשיל עלה עלתה לו שניה בראשונה:

ואם תשאל על זה הפירוק אי הכי לענין שבועה נמי הא מיחייב קרבן עולה ויורד וכיון שכן ליתשיל עלה ואף על פי שכבר אכל את כולה שהרי עדיין לא הביא קרבן לא דמי דאילו התם קרבן מכלל חיוב הנזירות הוא שהרי אפילו כשישמור הנזירות נתקנה קרבן זה חייב הוא להביאו ומשום הכי הוה ליה מכלל הנזירות וכאלו לא השלים עדין הנזירות אבל לענין השבועה קרבן זה אינו מביא אותו אלא כשעובר על שבועתו אבל אם לא עבר על שבועתו אינו חייב להביאו וכיון שכן נמצא שאינו מכלל השבועה ומשום הכי כשעבר על השבועה אינו יכול לישאל עליה ואעפ"י שלא הביא עדין קרבן שהרי הקרבן אינו מכלל השבועה עצמה:

ואקשינן והתניא כפר כלומר ואעפ"י שכבר כפר נשאל הוא עדין על הראשונה.

ופרקינן בשלא גילח כלומר ואעפ"י שכבר כפר הוא עדין מחוסר תגלחת שער ראשו דמיגו דמהניא ההיא שאלה אתגלחת שער ראשו שלא יהא מחויב לגלח מהניא נמי למפרע לענין שמונה ימים לשם נזירות ראשונה ורבי אליעזר היא דאמ' תגלחת מעכבה ועיקר מימריה דרבי אליעזר במסכת נזיר בפרק ב' (דף י"ד ע"ב):

ואקשינן והתניא גילח כלומר אעפ"י שגילח נשאל הוא עדין על הראשונה אלמא אע"ג דלא אישתאר מידי דמהניא ביה שאלה להבא מהניא ליה שאלה למפרע הכא נמי לענין שבועה אע"ג דהא אכלה לכולה ככר דליכא מידי דמהניא ביה שאלה להבא ליהני ליה למפרע אמר רב אשי נזירות אשבועה קא רמית מי גרם לנזירות שניה שלא תחול באותן ימים שמנה בתחיל' נזירות ראשונה והשתא דנשאל עליו וכיון שנשאל עכשיו עליה איגלאי מילתא שנזירות ראשונה אינה ושאותן ימים שמנה לנזירות שניה היו וכאילו מתחילה לשם נזירות שניה מנה אותן אבל לענין שבועה שאם ישאל עליה עכשו איעקר הדבר לגמרי בלא שיחול אחר במקומו אין בו יכולת לאחר שאכל את הככר כולו ועשה את האיסור שישאל על השבועה עכשו ויעקור את הדבר כולו מעיקרו למפרע בלא שיחול אחר במקומו.