חדושי הר"י מיגאש על שבועות כ:

ויש לפרש להאי דאמרינן פשיטא דאמימרא דשמואל קאי דאמר והוא שנדור ובא מאותו היום כלומר פשיטא שאם לא היה נדור ובא מאותו היום ביום שמת בו אביו ביום שמת בו פלוני שאין כאן איסור כלל ומהדרינן ביום שנהרג בו גדליה בן אחיקם הוא שאצטריכא ליה לשמואל לאודועי והוא שנדור ובא מאותו היום וכו' והפירוש הראשון הוא הנכון מדקא אמרינן סלקא דעתך אמינא כיון דכי לא נדר אסור כי נדר לא חייל עליה איסור נדר וכי מתפיס לאו מתפיס בנדר הוא קא משמע לן הוא דמתפיס בנדר הוא ואסור אלמא אברייתא גופה הוא דקתני דמתפיס בנדר הוא ואסור דאמרינן פשיטא ולאו אאוקימתא דשמואל דהא שמואל לאו עיקר איסורא הוא דאתא לאשמועינן דהא בהדיא קתני לברייתא דאסור אלא והוא שנדר ובא מאותו היום הוא דאתא לאשמועינן הילכך הפירוש הראשון הוא הנכון.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא פי' והני ארבעה אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי מקרי שבועת ביטוי וחייבין על זדונו מכות משום שני לאוין דאית בהו ועל שגגתן קרבן עולה ויורד דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב וגומר להרע היינו לא אוכל להטיב היינו אוכל לכל אשר יבטא האדם ריבה אכלתי ולא אכלתי וכדבעינן למימר קמן בסוף האי פירקא קונמות שהן נדרים עובר בבל יחל דברו דהיינו לאו אבל קרבן בשוגג לית בהו מיתיבי שוא ושקר אחד הן פי' קס"ד דהשוא או דשקר אשבועה קאי משום דהכי קראי דכתיבי לא תשבעו בשמי לשקר לא תשא את שם אלהיך לשוא ועלה הוא דקא דייק מאי אחד הן דקתני מאי לאו מה שוא לשעבר שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם שנמצא שמעת השבועה שבועתו שבועת שוא אף שקר נמי לשעבר שהוא אכלתי ולא אכלתי שמעת השבועה היתה שבועתו שבועת שקר לאפוקי אוכל ולא אוכל שבעת השבועה עדין אינה שקר שהרי אפשר שיקיים שבועתו.

ומהדרינן לא לעולם שוא ושקר דשבועה אינה אחד אלא הא כדאיתא והא כדאיתא שבועת שקר להבא ושבועת שוא לשעבר והאי שוא ושקר אחד הן דקתני הכא לאו אשוא ושקר דשבועה קאי אלא אשוא ושקר דעדות קאי דהא בדברות הראשונות כתיב ולא תענה ברעך עד שקר ובדברות האחרונות כתיב לא תענה ברעך עד שוא ועלה הוא דקתני הכא שוא ושקר אחד הן ומאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו כדתניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע.

וי"ל דהא דאמרינן מאי אחד הן דבדבור אחד נאמרו דאשוא ושקר דשבועה קאי דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכתיב לא תשבעו בשמי לשקר ואע"ג דהאי קרא דכתיב לא תשבעו בשמי לשקר לאו מכלל עשרת הדברות הוא דהא אמרינן לקמן לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר דאשתכח דחד מינייהו שקר הוא וכיון שכן כשאמר הקב"ה לישראל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שוא ושקר אמר להם בדבור אחד וכשאמר לו למשה באותן ארבעים יום שנתן לו בהם את התורה לא תשבעו בשמי לשקר שוא ושקר אמר להם בדבור אחד.

ואקשינן בשלמא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כדרב אדא בר אהבה וכו' אלא הכא למאי הלכתא אלא לעולם האי דקתני שוא ושקר אחד הן לאו למימרא דבדבור אחד נאמרו הוא אלא מאי אחד הן לומר כשם שלוקה על שוא כך לוקה על שקר שהוא לא אוכל ואכל אבל אוכל ולא אכל הא אמר רבי יוחנן בהדיא דלא לקי משום דהוה לאו שאין בו מעשה ואקשינן כלפי ליא אדרבא שקר שהוא להבא ויש בו מעשה ממש בודאי שהוא לוקה ושוא שהוא לשעבר ואין בו מעשה אלא הקצת שפתים בלבד הוא צריך לומר שהוא לוקה אלא אימא כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא.

פשיטא הא לאו והא לאו פי' ואע"ג דהאי אית ביה מעשה שהיא האכילה והאי לית בה מעשה הא כתיב כי לא ינקה ה' הוא דאינו מנקה הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו וכיון דכתיב בהדיא כי לא ינקה ה' הוה ליה האי לאו דשוא כמו לאו דשקר שודאי לוקה עליו אמאי הוצרך לומר כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא ומהדרינן מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי ואימא לא ינקה כלל קא משמע לן כדשני ליה הוא דאינו מנקה אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ואי בעית אימא האי דקתני שוא ושקר אחד הן הכי קתני כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ורבי עקיבא הוא דמחייב קרבן להבא ולשעבר.

מתיבי איזוהי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע שבועת שקר נשבע להחליף כלומר נשבע שאכלתי והוא לא אכל או נשבע שלא אכלתי והוא אכל אלמא שבועת שקר לשעבר הוא ופריק אימא נשבע והחליף כלומר שנשבע שיאכל ואח"כ לא אכל או שנשבע שלא יאכל והחליף ואחר כך אכל שנמצא ששבועת שקר להבא היא כי אתא רבין אמר רב ירמיה אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר אוכל ולא אוכל היינו שקר ואזהרתיה מהכא ואיש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ואיזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם כגון שנשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב או של זהב שהוא של אבן:

אמר רב פפא הא דרבי אבוה דאמר אכלתי ולא אכלתי לאו בפי' איתמר אלא מכללא איתמר דאמר רב אידי בר אבון וכו'.